אחרי שעינינו שבעו מראות את כל שכיות העיר והסביבה המשכנו את מסענו ברכבת ההג'אזית עד תחנת אדרעי. משם הלכנו ברגל אל אחוזות הבארון, שקנה אותן לצרכי התישבות עברית, אלא שבגלל מניעת והפרעות של אויבים מתנגדים לא יצא הדבר לפעול.
רבות שמענו על חזון ההיתישבות במקום הזה מפי מניה וילבושביץ, ששאפה לראות צעירים עברים גבורים שיכבשו בפועל את האדמה השייכת לפי החוק ל''אבי הישוב''.
על המכשולים מצד הפחה הדמשקאי היה אפשר להתגבר איך-שהוא. למעשה כבר היתה בטלה פקודת הגירוש, שהרחיקה משם את המיתישבים הראשונים. הקושי העיקרי היה להחזיק מעמד בפני השכנים הרגילים במלחמות. כמעט כולם מהלכים מזוינים בנשק חם, כנהוג בקרבת המדבר. רבות שמענו על סבלותיהם של המתישבים הראשונים מפי ברקוביץ הזקן מיבנאל, שהיה אחד מהם. יהודים מארצות שונות התארגנו להתישבות באדמת הגולן שבעבר הירדן. לבקשתם קנתה להם פקידות הבארון, לפי הוראותיו, כמובן, 88,700 דונם אדמה, רובה פוריה ועשירה במים. אחרי שבאו להתישב וגם התחילו בנטיעת עצים, נושלו משם בפקודת הפחה הדמשקאי. אז קנה הבארון מהם את אדמתם. אחדים מהם הושיב במושבותיו שבגליל. מאז היתה הפקידות מחכירה את
61
