לפנות ערב הגענו לבירות, בירת הלבנון. אם כי היא עצמה היתה מופקעת משלטון-הבית הלבנוני ונתונה לשלטון טורקי ישיר, בכל זאת היתה מורגשת גם בה ההשפעה האירופית במראה רחובות העיר. בתי-מסחר גדולים, חלונות-ראוה מפוארים ושפע של אורות לוקס. טיילנו בלילה ברחובות בירות ונזכרנו ברחובות אודיסה - שתי ערי-נמל אירופיות. מאחר שראינו את אודיסה די והותר, לא בזבזנו זמן לסיור בירות, ששכיותיה הנוצריות אינן אומרות כלום ללבנו. למחרת בואנו שמה כבר המשכנו את דרכנו ברכבת לדמשק.
הנסיעה ארכה עד לפנות ערב והיתה עשירה במראות-נוף נהדרים בהרי הלבנון, בקעת נהר ליטאני (בקעת הלבנון) ובמעבר ההמשך הצפוני של החרמון, שממנו ירדה הרכבת לבקעת נהר אמנה, הידוע לנו מספר מלכים - הזורים לדמשק. הגענו לדמשק, עיר גדולה ויפה, בנויה בסגנון המזרח. סרנו לרחוב היהודים ומצאנו מקום להתאכסן, כי בדעתנו היה לשהות בעיר הנקראת ''גן-עדן של המזרח''. פלגי מים זורמים בתעלות-אבן ומשקים את עצי הפרי הנטועים לרוב. כל הסביבה מכוסה גנים ובוסתנים שמימי הנהר, המתפצל לתעלות ולפלגים רבים, משקים אותם בשפע. שם בית-הכנסת על שם אליהו הנביא, שלפי האגדה ישב אליהו הנביא על כסא חצוב בחדר אחד שבבנינו. בו גם ספר-התורה העתיק, שלפי המסורת נכתב בזמן קדום מאד ולכן נשמר בארון מיוחד בנוי בתוך הקיר (לפני שנים אחדות נגנב). בקרנו במסגד הגדול והמפואר של בית-אומאיה במרכז העיר.
60
