לשם כך היה צורך בספורט של ארץ אחרת או בתעודת- זהות טורקית - שתי תעודות שלא יכולנו להשיגן. - הפספורט הרוסי נלקח בנמל. הפתקא האדומה שניתנה תמורתו אינה טובה לשימוש במקרה זה, שכן לפיה היו השלטונות הטורקיים צריכים מכבר לגרשנו מן הארץ... למזלנו היה למעשה תוקף של תעודת-זהות רשמית גם לתעודה מאת הפקידות של הבארון, המאשרת, שפלוני בן פלוני גר במקום פלוני ועוסק בעבודה פלונית בשרות הפקידות. לא היה לפקידות זכיון חוקי, אבל הודות לאמצעים ידועים, שבהם נקנה הרצון הטוב של אנשי השלטון, היה לפקידות מעמד מיוחד למעשה, אם גם לא להלכה לפי החוק.

ביום ח' אלול תרס''ה (1904) יצאנו לדרך. הלכנו לטבריה. אחרי לינת-לילה עלינו לראש פנה, שהיתה אז כבר מושבה בת 22 שנה ועשתה רושם של כפר ותיק ומשוכלל. משם סרנו לבקר את עין זיתים. ראינו את נטיעות הגפנים והזיתים והשקדים שהוכנו שם בהשגחת הפקידות שבראש פנה בשביל חברי ''אגודת האלף'' שברוסיה. הם קנו את האדמה מאת הפקידות ושלחו כספים להוצאות הנטיעות, כדי להכין להם מקור פרנסה לכשיעלו להתישב בארץ. בטיול בסביבה ההיא בהרי הגליל העליון התענגנו מאד ממראות-נוף נהדרים, שמכל פנה נתגלו לעינינו ביופי חדש.

בקרנו את המושבה הקטנה מחנים, שהיתה אז באחת מתקופות-השפל שתכפו עליה יותר מתוקות-השגשוג המעטות והקצרות. הרושם היה מדכא. בתים מוזנחים וחלונות סתומים בשקים. במשמר הירדן וביסוד המעלה ראינו יותר סימני חיים והתערות בקרקע. שפע המים (של הירדן במשמר

58