הקצין התורני קבל אותי לא בסבר פנים יפות והגיש לי את ההצהרה שחתמתי עליה. טענתי לפניו מה שטענתי, אך הוא לא רצה לשמוע לדברי והזהיר אותי מחדש באיום מאסר. ודאי הייתי יכול לערער על פקודתו השרירותית, ואילו נאסרתי ודאי היו פודים אותי, אבל לא היה כדאי לבזבז להוצאות כאלו או למתן שוחד כספים הנחוצים למטרה נעלה יותר. לכן פרשתי מהעבודה המעשית של אוסף כספים. רק לעתים רחוקות הייתי יוצא בשליחות כזו לפנות רחוקות ממרכז העיר, שאליהן אין השוטרים רגילים לבא ולהשתתף בשמחות היהודים. מאז עסקתי בעיקר בעבודת תעמולה לרעיון הציוני, כמו כן יסדתי ספריה ציונית.

בעבודת התעמולה, בפעולה למען הקרן הקיימת ובכל השאלות שנתעוררו בויכוחים על הציונות הייתי פונה בכתב אל המורשה הגלילי שלנו, הד''ר צבי ברוק. הוא, למרות היותו עסוק מאד בתפקידיו כרופא וכעסקן צבורי, היה עונה בלי איחורים בכתב-ידו באותיות-מרגלית זעירות ובעברית צחה ועסיסית. נוסף על כך הייתי מקבל, כמובן את החוזרים שהיה שולח לאגודתנו. החוזרים היו כתובים לא בצורה משרדית יבשה, אלא ברגש חם של איש, שהפעולה הציונית היא לו יעוד קדוש. השתוקקתי

26