בבית ריבלין באתי במגע קרוב יותר עם ארץ-ישראל. הוא היה קשור עם משפחת הריבלינים מירושלים והיה מקבל מהם עתונים וספרות אחרת משל הישוב הישן שבארץ וכמו כן בקשות של מוסדות שונים לתמיכה בכסף. את עבודת סידור הכספים למוסדות התורה והחסד בירושלים ואת כתיבת המכתבים אליהם הטיל מר ריבלין עלי. כך נהניתי מההזדמנות שניתנה לי לשרת במו ידי את עניני ישוב ארץ-ישראל. הוא, ריבלין, היה גם חבר מסור לתנועת ''חובבי ציון'' בעירנו. בהשפעתו נטלתי על עצמי את עול ''המצוה המעשית'' של ''חיבת ציון'': לארגן חברים צעירים לסידור מפעל ה''קערות'' בבתי-התפילה שבעיר בערב יום-כיפור. עבודה ארגונית זו דרשה הבנה מיוחדת, שכן היו בתי-מדרשות, שגבאיהם התנגדו בפועל להעמדת קערות לאוסף תרומת למען ''ישוב ארץ-ישראל'', באמרם שזוהי ''דחיפת הקץ''. למקומות כאלה היה צריך לשלוח בני עשירים ונכבדים, שהגבאים לא יעיזו להתגרות בהם ובמשפחותיהם. גם אני עצמי הייתי בין היושבים על משמר ה''קערה'' ומקומי היה בחצר בית-המדרש הליובאוויצ'י. חג מיוחד היה לנו, לבחורי הקערות, כשנתאספנו במוצאי יום כיפור בבית מר פניגשטיין, המורשה המקומי של ועד ''חובבי ציון'' (''הועד האודיסאי''), והמטבעות הרבות מספור שהבאנו לשם העברה לאודיסה נתנו לנו הרגשה סיפוק, כי אכן עשינו דבר גדול למען ישוב ארץ-ישראל.
עם הופעתו של הרצל במחברתו ''מדינת היהודים'' ויסוד ההסתדרות הציונית קבלה פעולתנו למען ציון תוכן חדש וממשי יותר. לא עוד אוסף כספים ''לתמיכה בעובדי-אדמה ובעלי-מלאכה
22
