כך ספגתי לתוכי תורה והשכלה במשך שנתים בבית המדרש של חסידי קופוסט, עד שחל מפנה בחיי והטה אותי לדרך אחרת.
באחד מימי השבוע הייתי אוכל אצל ר' יעקב שלמה ריבלין, בעל בית-חרושת ומסחר סיטונאי לטבק, יהודי למדן ומשכיל, חובב-ציון ועשיר מופלג. היחס אלי בבית ריבלין היה לא כמו אל אוכל לחם-חסד, שכן ידעו שאני בן למשפחה הגונה ומכובדת, שבית-מסחרה הסיטוני נמנה על לקוחות סחורות ריבלין. בהיותי בקי גם בתורה ובספרי השכלה, היו לר' יעקב שלמה ריבלין נושאים רבים לשיחה אתי ואני הייתי משתתף בשיחות בשעת הסעודה. פעם, בשיחה כזו, הציע לי מר ריבלין משרת קורספונדנט ופנקסן במשרד עסק-הטבק שלו. אשר ללימוד תורה, הרגיע אותי, שגם בתור אדם עובד אוכל לקבוע עתים לתורה בשעות הערב, שכן אצלו אהיה עסוק רק עד שעה 8. שכרי בהתחלה יהיה לפי הצעתו 15 רובל לחודש, ואם אצליח בעבודתי, יגדיל את שכרי.
ההצעה מצאה חן בעיני, כי מעתה אוכל להיות אדון לעצמי וחי את חיי כרצוני ולקרוא ספרים כחפצי, ללא פחד שמא יתפסוני ב''קלקלתי''. אך בלי הסכמת הורי לא יכולתי לקבל החלטה מכרעת כזו. אחרי ימים אחדים, כשבא אבי לפולוצק לרגל מסחרו, נתן את הסכמתו, ואז הפכתי מבחור-ישיבה לפקיד בבית מסחר.
העבודה ממשרד לא היתה קשה ביותר. עד מהרה התמצאתי בכל פרטיה והספקתי לגמור את המוטל עלי בלי שהיות יתרות. וכך נשארו לי הרבה שעות פניות לקריאה. שני בניו של האיש ששכרתי אצלו חדר מרוהט ומרווח השאילוני ממיטב ספריהם. ביניהם היו כל כרכי דברי ימי ישראל של גרץ בתרגומו של שפ''ר (בהם הייתי קורא ומשנן את הדברים בזכרוני, כי תולדות
21
