כך שטף מהלך חיי: הימים ללמוד ב''חדר'', בו הצלחתי מאד בלימודי הגמרא עם רש''י ותספות, עד שהייתי מסוגל לחדור גם לתוך סוגיות קשות, והלילות לקריאה בספרי ''השכלה'', שהרחיבו את חוג ראיתי ואת תפיסת עולמי.

המלמדים הללו אותי לפני הורי על תפיסתי המהירה ועל בקיאותי בתלמוד (ואכן היו לי ידיעות בהרבה מסכתות בש''ס ואת שלש ה''בבות'' ידעתי על בוריין'') ויעצו לאבי, שישלחני למקום תורה, ללמוד בישיבה, אך אמי התנגדה, כי קשתה עליה פרידתי.

והנה הגיע חג ה''בר מצוה'' שלי. החגיגה המשפחתית נערכה ברוב פאר והדר בבית-הכנסת. שם הושיבוני בשורת כותל המזרח ליד אבי, בקרבת מקום הרב, ואחר-כך בבית ב''קידוש'' ברוב עם על שוךחנות ערוכים ''כיד המלך''. עיני אמי זלגו דמעות-אושר בשמעה את בנה דורש בהלכה ובאגדה לפני קהל לומדים. אחרי דרש הרב והציע גם הוא לאבי, שישלחני למקןם תורה ושיכנסאליו למחרת להתיעץ בדבר בחירת המקום.

באותה התיעצות סיפר אבי להרב בדבר התנגדותה של אמי להפרד ממני לזמן רב. לכן הציע הרב לשלחני לישיבה למקום קרוב, לעירה דרויא, שרק שתי תחנות מפרידות בין עיירתנו ובינה, ומשם אןכל לבוא הביתה לביקור בכל עת בלי קשייםמיוחדים. וכן הציע הרב שלנו לתת לי מכתב-המלצה אל רבה של דרויא, ר' גצל דרויאנוב, שהוא ראש הישיבה, ואת הצעד הראשון יש לעשות בענין זה מכתב שאכתוב בעצם ידי אל הרב דרויאנוב, בו אביע את משאלתי להתקבל לישיבתו ואשאל לפרטים בדבר סדרי הלמודים והחיים שם. ההצעה משכה אותי

18