| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
ובכן כדאי לתקוע יתד בכפרנו. משלא הספיקה אדמת כפר-סבא גאלו הקרן הקיימת לישראל, חברת הכשרת הישוב, קהלית ציון ואנשים פרטיים שטחים גדולים (בחלקם נקנו מאת ערבים שהיו דחוקים בכסף בעקב תשלום הקנס הקיבוצי) מדרום ומערב למושבתנו. כעבור שנים מספר גם מצפון לה. על מפת ההתישבות העברית החלו מסתמנים שמות של נקודות-ישוב חדשות: מגדיאל, כפר מל''ל-עין-חי, רעננה, הרצליה, רמתים וכו'. כל התקוות המרהיבות הללו כשלעצמן לא הספיקו והיה צורך ב''מטבע חי'' לתיקון בתים, להכשרת קרקעות, לחפירת בארות, לסידור השקאה, וכדומה. אחרי משלחות ודיונים ממושכים והשתדלויות בהנהלה הציונית בירושלים החלה המחלקה להתישבות לשים עין על ישובי השרון הדרומי ולהקציב הלואות גם למתנחלים הישנים והחדשים של כפר-סבא בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני השנים-עשר בענין קימום מושבתנו. הסידורים הראשונים בחיי המושבה המתחדשת נתקלו בקשיים ובהפרעות מתוך סיבות מיוחדות במינן. - כידוע היה קיים בפתח-תקוה ועד המושבה כפר-סבא, שנבחר על-ידי בעלי הנחלאות, תושבי-הכפר ותושבי-חוץ כאחד. הועד הזה שקד על צרכי המושבה במסירות ובנאמנות. כשבאו המתנחלים החדשים, ביניהם אנשים בעלי ותק בעסקנות צבורית, שהיו גבאים או מועמדים לגבאים במוסדות קהלותיהם שבגולה, השמיעו את הדעה, שלניהול עניני המקום נחוץ ועד מיוחד שיבחר על-ידי התושבים. כך זכתה המושבה (אוי ואבוי ל''זכיה'' כזאת!) לשני ועדים ושתי הנהגות: ועד המושבה שבפתח-תקוה וועד התושבים, שגם הוא קרא לעצמו בשם ועד המושבה. ראש הועד החדש דרש לקבל את כל השלטון בידו ואף את ניהול ספר-האחוזה. הועד שבפתח-תקוה לא הסכים למסור ענין כה אחראי בידי אדם שלא מכבר עלה ארצה, אינו מכיר עדיין את תנאיה ואין לנו ידיעות מספיקות על מדת ישרו ונאמנותו. בכן נתגלע הריב בין שני הועדים. הועד החדש שקד 160
|
![]() |