היו גם מצבים קשים הרבה יותר, כשגשמי החורף הציפו את הבצה והמים בנחלים גאו, עד כי היה קשה ולפעמים אפילו אי-אפשר לעבור אותם. ביחוד הציקה לנו שנה גשומה כזו בתרס''ח. אמנם נהנינו, שהגשמים מרוים את אדמתנו, אך מאידך גיסא הפריעו הם מאד את דרכינו הביתה לשבתות והחזרה לעבודה אחריהן. התקרב חג הפורים. אנו מתגעגעים הביתה, לסעודה, לאזני המן ולשמחה במשפחה ובקהל רב, והגשמים יורדים בלי הרף ואינם מבטיחים דרך צלחה. בערב שמענו את קריאת המגילה מפי ר' דב ויינברג ושכבנו לישון בתקןה, שמן השמים ירחמו עלינו ויפסיקו את הגשמים. בלילה עוררונו הרעמים והברקים לשמוע את הדפיקות המתמידות של הגשם על הגג. בבוקר התבהר קצת, אך לא נראה שום סיכוי ואפשרות לצאת לדרך על החמור, כשהמים בנחלים בודאי גבוהים למעלה מראשו וסכנת טביעתו בטוחה. קמנו בבוקר עכורי-רוח. שמחת פורימנו מושבתת ללא תקנה וללא תקוה להגיע לפתח-תקוה. בצהרים באה הישועה במפתיע. מוסטפה, הממונה על שלשת הסוסים של מר אליהו אוסטאשינסקי, שהובאו שמה לחרישה ועמדו באורוה בטלים מעבודה, נזכר, שבכפרו אשר ליד פתח-תקוה יש היום חתונה. עלבון-דמים יהיה למשפחות המחותנים אם הוא מוסטפה לא יבוא להדר בנוכחותו את שמחתם. הוא רתם, איפוא, שני סוסים לעגלה, על השלישי ישב רכוב בעצמו. מקל ארןך בידו למשש את עומק המים בנקודות מפוקפקות. כך יצאנו לדרך יחד - הןא לחתונה ואנחנו לשמחת פורים.

את הואדי שמעבר לביר-עדש עוד עברנו איך-שהוא. העגלה היתה גבוהה והסוסים טובים. עברנו גם את הגשר הממשלתי על הירקון (אז היה הגשר ממערב לטחנות שייך אבו-רבח), כי היה גבוה במקצת מעל פני המים שגאו. אך מעבר לגשר השתרע לפנינו ים גדול ורחב-ידים, שכיסה את כל האדמה והפרדסים.

111