ודאי היה קשה מאד לעבד שטחי קרקע כה רבים ושונים, אך לא נרתעתי מהקשיים. אשתי עזרה לי בכל ונשאה חלק כחלק בעמלי. אכן גם הקרקעות נרשמו על שמות שנינו. כך זכינו לתת לבנותינו ולבננו חלקות קרקע בעלות ערך לכלולותיהם ולהשאיר גם לנו שטחים למחיה.

העברתי בזה בסקירה רצופה את פרשת הקרקעות שרכשתי בכפר-סבא, לא לשם התפארות ברכושי, אלא כדי להראות את האפשרויות שהיו קימות גם לאחרים כמו לי. חבל שיהודים רבים לא נאחזו בהן כדי להתנחל בארצנו ונשארו יושבים בגולה על סיר הבשר עד שנתבשלו בו.

כעת אשוב לימי בראשית של מושבתנו.

מקום-המגורים הראשון היה צריף-עץ, שבשלשת חלונותיו לא היו זגוגיות. רק בלילה היו נסגרים תריסים של קרשים. רצפתו של הצריף היתה עץ. באמצעו של החדר עמד ארגז גדול, שתוכו שימש מחסן כללי לצרכי האוכל שהביאו האכרים והפועלים מפתח-תקוה למשך כל השבוע. מכסהו שימש לנו שלחן לאכול עליו. מסביב לשלשת קירותין נבנו אצטבאות של קרשים. עליהן ישנו האנשים בשורה. כל אחד הביא לו כר ושמיכה מהבית. סדרנו תורנות לטאטא את הרצפה. - מובן שהנקיון בחדר בכלל ובמקומות-המשכב בפרט היה רחוק מאד מלהשביע רצון.

נוסף על הפרעות מנוחות-הלילה מצד הרמשים הקטנים למיניהם, סבלו העובדים העיפים גם מהפרעות ה''שקצים'' הגדולים.

104