לאמתו של דבר, פחדתי לקבל עלי חוב כזה וגם לעבד
102
| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
שוב נזדמן לי מקרה שהביא להרחבת שטח נחלתי. - בתקופה שהד''ר ברנשטיין-כהן שימש בתור רופא המושבה בפתח-תקוה, התענין גם בהבראת מצבם הכלכלי של האכרים, שהיה אז בשנת תרע''א, קשה מאד, משום שנטעו פרדסים בשטחים גדולים ונכנסו לעול של חובות מעיקים ודוחקים ביותר. אז ביקשו מהרופא שישתדל להשיג בשבילם בחוץ-לארץ הלואה בתנאים נוחים להמשכת נטיעתם. הד''ר ברנשטיין-כהן הסכים לנסוע לחוץ-לארץ למטרה זו. כל מבקש הלואה השתתף בהוצאות הנסיעה לפי מספר הדונמים שהיו לו. הואיל וכפר-סבא נחשבה בימים ההם כ''קולוניה'' של פתח-תקוה ואני הייתי תושב בפתח-תקוה ובעל משפחה, נמצאתי גם אני בין הזכאים לקבל הלואה. הכנסתי לקופה הכללית נפוליונים אחדים על חשבון חלקי בהוצאות. הרןפא נסע לאירופה והליח להשיג הלואה בתנאים נוחים ובתשלומים לזמנים ארוכים. עד היום אינני יודע ממי קיבל את הכסף, אך ברוך יהיה המלוה המושיע באשר הוא שם. לפי החשבון נתן חצי נפוליון על כל דונם. כך זכיתי אני, כבעל מאה דונם, בסך 50 נפוליון במזומנים, שחובת תשלומם היתה רובצת על יבול כרמי בשנים הבאות. שילמתי אותם בסדר. מאחר שהיה לי כסף, נמצאה לי גם הזדמנות להוציאו. באותו הזמן פנה אלי ר' בנימין דיסקין (ז''ל) מפתח-תקוה, אביו של הסוחר הידוע יצחק דיסקין מתל-אביב, בהצעה שאקנה ממנו את חלקתו אשר בכפר-סבא: 20 דונם כרם שקדים, 30 דונם אדמת-בור ו-5 דונמים מגרש. כל זה במחיר 115 נפוליונים. הוא בהיותו עסוק בפתח-תקוה אין לו פנאי לטפל בנטיעות שבכפר-סבא. לי לא היו במזומנים יותר מ-50 הנפוליונים, שקיבלתי בהלואה הנ''ל. ר' בנימין הסכים לקבל ממני את העודף -65 נפוליונים - בשני תשלומים שנתיים. הסכמתי להצעתו. ביום כ''ח אב תרע''א עברה החלקה על שמי. לאמתו של דבר, פחדתי לקבל עלי חוב כזה וגם לעבד 102
|
|