לא לאיש יאה, איפוא, ההוקרה אלא למפעל, למפעל שבמיטב כחנו ובלשד עצמותינו השתתפנו בהקמתו, מכיון שהוא הווה אחד הנדבכים לבנין עדי-עד של עם ישראל בארץ מכורתו. אכן, כדי לשמור על מפעל יקר - ולהמשיך במסירות בשיפורו ובחיזוקו, נחוץ להוקירו תחילה. כדי להוקירו נחוץ לדעת את העמל הרב שהושקע ביסודו ואת משאת-הנפש של ראשוני בוניו. אך מעפילים חדשים ןמפעלים חדשים יש ומתאמצים להתבלט במדה יתרה, עד כדי להסתיר את קודמיהם בצל השכחה וההשכחה ולהעלימם כליל מעיני הדור הצעיר של עולי הגולה וילידי הארץ.
על כן אמרתי לספר את פרשת חייו ועמלו של אחד מאנשי העליה השניה, שזהרורי ראשית שיבת ציון משכוהו לבוא בעקבות ראשוני המתנחלים והמחוננים עפרות ארצנו ושממותיה. מאז הצטרף אליהם, נתנסה בכל הנסיונות שעברו על הישוב מהימים הקשים ההם ועד היום הקשה הזה. מכיון שפרשת חיי שלי גלויה וידועה לי, כמובן יותר משל אחרים, לכן אוכל אוכל להצליח יותר בסיפורה של זאת.
פרשת חיי מעורה ומשולבת בנתיב העמל והלבטים של התהוות ישובנו החקלאי בכלל ושל המושבה כפר-סבא בפרט. זו היא המושבה שהתקשרתי בה מראשיתה ועד היום והשקעתי לא מעט ממיטב כחותי בביסוסה, בבנינה ובשמירת קיומה, מאז היותה נקודה קטנה ובודדת בלב השממה בין כפרי ערב ומחנות אהלי קדר, בת קטנה ורחוקה לפתח-תקווה ''אם המושבות'' ועד התפתחותה וגידולה להיות היא עצמה אם ומרכז לנקודות- ישוב חדשות בלב השרון הדרומי העקרי.
טבע הדברים מחייב איפוא שבתוך מסגרת זכרונותי אלה יוקדש מקום ניכר לתולדות המושבה כפר-סבא, שחיי מעורים בה זה עשרות שנים. בעצם ראויה מושבה זו שיספרו את תולדותיה
10
