אחרי ימים אחדים באו אלינו חברי ועד-הצירים ואנחנו מסרנו להם ע''ד מצבנו, וכן מכתב לועד-העיר שלחנו ולועד שיבת-הגולים שנוסד בזמן ההוא, ובקשנו עזרה כספית וגם עגלות בכדי למהר לשלוח את המהגרים הביתה. אח''כ נסע מר ש. אשכנזי, חבר הועד וגזברו ליפו בכדי לבאר את המצב והאמצעים הנחוצים לאחוז בהם, בכדי להשיב בנים לגבולם. בינתים נשמע כי כבר בא מושל-צבאי לטול-כרם, וועדה נשלחה אליו מטעם המהגרים והמושבה, לבוא אתו בדברים בנוגע לשיבת המהגרים וכן בנוגע לעניני המושבה, ובפרט בנוגע להרכוש שהצבא מסר לידי ועד-המושבה משלל-הטורקים ובעיקר הבהמות הרבות, הסוסים-והפרדות והשורים, שנמסרו לשמירה לועד-המושבה על אחריותו. ובהיותם רעבים וכחושים מקודם, והרבה ביחוד בלי השגחת רופא, מתו מהם הרבה. ובכן בקשו רשיון למכור אותם על חשבון הממשלה. האמידים מהמהגרים, שהיה להם כסף מזומן, שכרו להם עגלות אצל אכרי חדרה ושלמו איזה סכום שדרשו מהם ונסעו להם, ושאר העם חכה באי-סבלנות ובתרעומות על הועד: מדוע אינם ממהרים לשלחם?

ה. אשכנזי שב מיפו וסכום כסף קטן לפי ערך בידו, ותיכף התחלנו לשלוח את המהגרים ע''י עגלות וגמלים,ששכרנו להם, וצידה לדרך בידם. עזבו בשמחה את חדרה, והנותרים בערו מקנאה על שיש קודמים להם. ובפרט עלה הקצף של הקהל בראותם שכל חברי-הועד

73