| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
אחד מאתנו, ותראה איזה חים טובים נחיה ותשמח''. עוד הם מדברים והנה יהודי אחד רץ ומבשר: ''אחים הדוד בא!'' הם כבר פה. אז יצאתי החוצה ממשרדי, והנה פרשים אנגלים חסונים כאלונים ואבירי-לב רצים ברחובות המושבה וחרבותיהם שלופות בידיהם. שני האופיצירים הגרמנים שישבו באהל ממול-משרדנו התלבשו בן רגע בבגדי צוילים עם מקל בידם, וחפצו להשתמט בין-הקהל. אבל פרש אחד נגש ובן רגע הכיר אותם ולקח אותם אתו. והנה פוגשים אנשי-צבא טורקים ומניפים את חרבותיהם השלופות עליהם ותיכף הם משליכים את עצמם לארץ, וצועקים בערבית גרועה ''פוקרה חוג'ה''. ככה אספו במשך זמן קצר כ-250 שבוים וגם המפקד הטורקי וכל אשר היה להם עם המחסנים של התבואה, הכל נלקח. כנראה שלא חכו כלל הטורקים למפלתם אחרי כשעה כבר זכינו לקבל את מטה-הגנרלים האנגלים במשרד ועד המושבה, אני הייתי הפעם התורגמן ו''ליהודים היתה אורה ושמחה וכו'. כז. שיבת המהגריםעבר יום עברו יומים, והמהגרים יושבים שמחים, אבל בלי סבלנות, כ''א רוצה לשוב הביתה, אבל לע''ע צוה עלינו המפקד הצבאי לבל נמהר, כי הדרכים אינם בטוחים והמצב הוא של מלחמה ואסור ללכת ועלינו לחכות עוד איזה שבועות. אבל אנחנו התחלנו לעשות הכנות לשוב, שכרנו עגלות בהקפה (מפני שלא היה לנו72
|
|