מהריבה שחלקנו בערב-פסח עשו להם המשפחות יין לארבע כוסות, ומצה לנפש שקבלו בערב פסח הניחו להם על הסדר, ועשבים-מרים לא חסרו, וככה חגגנו לנו את חג החירות בתקוה, בליל זה ליל הסדר צריכה לבוא הגאלה. ואמנם בשעה 10 בערב אחרי שאנחנו גמרנו את הסדר שלנו, התחילה מלחמה איומה על החזית. התותחים עבדו משני הצדדים ומכל המינים. בטריות שלמות פלטו אש נוראה, והאירו את החשך, וכן מכונות היריה שהיינו רגילים לשמוע את דפיקותיהן כל היום, כשירו תמיד נגד האוירונים, אבל הפעם היו מרובם מאד ונתערבו עם קולות יריות הרובים ובעיקר נשמעו רימוני-יד הרבה שמתפוצצים, ומין ערבוביה שכזאת , שנדמה קצת להכאת-המן בזמן קריאת המגילה,,, וכל סביב המושבה היה נדמה כמו לו היתה טבולה באש, מהברקים של התותחים והסימנים עם הפנסים, וסימני האש הנרקים מכל הצדדים, ואנחנו נמצאים באמצע, מסובבים מכל צד ורועדים מפחד, כי בחוץ היה חושך אפלה, אע''פ שהיה בחצי החודש, אבל הירח נתכסה בעבים כבדים ולא האיר כלל, ואנחנו - על משכבנו וחכינו או לגאלה-קרובה שעד אור הבוקר נהיה כבר משוחררים או... לפצצות שיתפוצצו בתוך המושבה ויחריבונו כליל. התקוה והפחד התערבו יחד ולא ידענו כלל להבדיל ביניהם.

63