אחרי שהחזית נעשתה בכפר-סבא באו גם שני בטליונים גרמנים לתוך המושבה ובהיות הגשמים מרובים בחדשים ההם, ושוטפים עד למאד, אי אפשר היה להם לגור באהליהם, ובכן נכנסו אל הבתים, הארוות והאהלים. ואמנם צריך להודות שהם התיחסו אלינו באופן קצת אנושי, והגינו עלינו בכל תוקף מהתנפלות הטורקים, וגרשו אותם כשראו שהם מתקרבים לאיזה בית לגנוב או לחמוס. ולפעמים רחמו עלינו כשראו את מצבנו השפל, השגיחו על הסדר על יד הבאר ונתנו לנו לקחת מים לצרכינו. את הטורקים שנאו תכלית שנאה, ובזמן שתפסו אחדים שבאו לגזול הכום מכות נמרצות וככה הורוח לנו קצת בנוגע להתנפלות. אבל הדוחק נעשה גדול מאד, כי הגרמנים ואתם יחד הטורקים התחילו לקחת את האהלים מהמהגרים, ולהתישב בהם. עם הגרמנים ישבו יחד באהל אחד משפחת מהגרים ושמונה או עשרה חיילים גרמנים עם כל כליהם והכדורים, ופצצות-יד היו מלאים בכל בית ואהל. לא היה כלל מקום לשבת בבית אלא לעמוד בדוחק.

אבל התקוה לא פסקה ותהי נחמת כלנו. בין אנשי הצבאהיה פלדפבל יהודי אחד ואחרי שהכרנו אותו אז הראה הוא לנו את ה''רונדשוי'' (העתון הציוני שיוצא בגרמניה), ובו כתוב הנוסח של הדקלרציה של בלפור. רגש משונה הרגשנו ביום ההוא, ובסתר קראנו את העתון, אני, מר אשכנזי ומר חיט, והבטנו אחד בפני

39