| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

ולכרמים, ובמקום שמצאו איזה בור או חור התחבו שם. ככה נמשכו שבועות אחדים. בפחד וברעדה חיינו. פעם אחת לפנות ערב, כשרק עזבו את העבודה והתחילו להתאסף לתוך המושבה באו כחץ מקשת במהירות, עד שהמשמר שלנו לא הספיק להודיענו, והנה הסר-הקומיסר הירושלמי עם אופיציר טורקי וחיילים רוכבים, עם נשקיהם בידיהם, סבבו את המושבה ויריות נשמעו מכל הצדדים. הרבה ברחו אע''פ שירו עליהם, אבל את רובם אסרו ואספו בתוך השוק. והנה תפסו גם אותי והכניסו את כולנו לאורוה הגדולה, שנתהפכה לבית-סוהר. והנה כמעט כל הגברים הצעירים נמצאנו שם, מלבד אלה שהספיקו לברוח ליערות. ואחרי שהיינו אסורים כשעה בערך, התחילו לבקר את הפספורטים ואת הנפושים, ואחרי שמצאו שהפספורט האמריקני שהיה בידי עם הדוקומנטים האחרים היו אמתיים, הוציאוני לחפשי, וגם הצעיר מר ליברמן יצצ אתי, אחרי שבדקו את הפספורט שלו. תיקף התחלנו בעבודה. את מר ליברמן שלחתי לפ''ת לבקש עזרה משם, ואני ואדון סלור ששב מפ''ת אחרי כשעה בערב השתדלנו על המקום להציל את 40 הנפשות בערך שאסרו או לפחות חלק מהם. השתדלנו בכל האמצעים האפשרים, אבל הם רמו אותנו והבטיחו לשחרר חלק מהנתפשים בבוקר, אבל באמצע הלילה קמו פתאם ולקחו את כל האסורים וסחבו אותם לפ''ת. ושם נתוספו עליהם אלה שתפסו שמה, והוליכו את כלם לירושלים, ומשם לדמשק. רק בידי צעיר אחד עלה להמלט מפ''ת. חלק גדול מהאסורים המככנים מתו בדרך 22