|
אחיו איתן שישאר בבית להתרפא, לא הסכים ואמר: ''חברי המשק בסכנה, כלם עולים חדשים ומוכרת אני להיות ביניהם, בכדי לעודדים ולעזור להם בהגנה בפני התקפה''. נסע לבית דגון להביא את הקבלה. במשטרת בית דגון לא מצא איש, כל השוטרים הוזעקו לרמלה בקשר עם רצח הנהג גרינולד שנרצח בדרכו ירושלימה. מאיר המשיך דרכו למקום האסון בכדי לקבל מהקצין את הקבלה או מכתב למשטרת יפו שהכל בסדר. בהגיעו למקום וראה את גרינולד יושב מת על יד ההגה אמר לאחיו: מי יודע, אם באחד הימים הקרובים לא יהיה סופי כסופו. כשגמר הכל, להטו עיניו מחם. לא עזרו תחנוני אחיו שישאר לנוח ושלא יחזור, הוא באחת: אני מוכרח לחזור. הבטיח שהוא נוסע רק לכפר-סבא ובביתו שם ישאר לנוח. בקש מאחיו למסור שלום לכל בני משפחתו: תגיד לאבא ולאמא שיסלחו לי, הייתי בקרבתם בבית דגון ולא נכנסתי לראותם. בכפר-סבא שכב במטה לנוח והנה באה ידיעה טלפונית מהמשק שערבים שכנים הודיעו על זה שמתכוננים להתקפה על המשק. לא עזרו דמעות אשתו הצעירה. קם התלבש כלו לוהט מקדחת שתקפה אותו ויצא אל המשק. בכל הלילה עמדו על המשמר, יריות ואתות מכל צד. למחרת, יום ששי ג' אלול, בצהרים כשהפועלים גמרו את עבודתם ויצאו באוטו את המשק בדרכם לכפר-סבא, אך יצאו את השער והנה תקפה אותם כנופיה. מאיר שישב על יד ההגה הספיק לירות מרובה הציד שלו שני כדורים. אך כדור המרצחים פלח את לבו. מאות אנשים עברו על פניו וחלקו לו את הכבוד האחרון. במשך יום השבתבבית החולים. חמשתאלפים איש לווהו אל קברות אבותיו בראשון-לציון, שבה נולד וחי בה. נקבר בקבר חצוב על יד קברו של אחיו בכורו נעמן אשר הקדימו בהקרבת חייו על מזבח שחרור הארץ. מאיר היה סמל הטוב, האהבה, העוז והגבורה.
מעטה האבל, שעטתה ראשון-לציון עם הגיע הידיעה על רצח מאיר בלקינד ליד כפר-סבא, הכביד עוד יותר, כשהובאה גויתו והוכנסה לדירת מועצת המושבה. המונים - תושבים, פועלים ואכרים - נהרו למקום. מבלי שהוכרז רשמית על ביטול עבודה ומלאכה, לא יצאו הרבה פועלים לעבודה, והמוסדות לא נפתחו כלל. באו ללויה מכל הסביבה. מכפר-סבא בא משלחת. צפירה ממושכת הודיעה על התחלת הלויה. זרובבל חביב: אבלנו כבד מנשוא. מספד מר אנו נושאים עליך, מאיר בן שמעון בלקינד. משפחתך המסועפת באה מכל קצוות הארץ ללוותך לבית עולמך. ולא המשפחה בלבד. ידידיך, מכיריך וכל בית ישראל בוכים עכשיו
27
|
|