יצחק פרט
מעזבונה
עשר בליל. ליל ירח. מסביב שלות השקט. הנני עומדת על הבריכה ועיני נטויות אל מרחב השמים הבהירים, עם אלפי הכוכבים הומזים. הלבנה משוטטת באדישות, כולה חיורת ועיפות גדולה רובצת על פניה - כאילו היתה אחרי קרב גדול. מרחוק, לאור הלבנה, נראים הרי אפרים עטופי שינה וחולמים חלומות נוראים: קרב... קרב גדול... חיילים ואוירונים. יריות וזעקות... הלבנה מתחילה לשקוע. חושך. הכל ישן מכבר. אין שום תנועה ונדמה שאת טובעת בדומית הליל. מרגע לרגע מפריע קול נביחת כלבים, ומרחוק נשמע הד יריות בודדות. פתאום מתעורר בי איזה רגש: היד נטויה ולוחצת על דבר מה, והלב צמא, צמא. פתאום אני נדהמת: אש! יריות חזקות. ושוב שורר שקט. הלבנה, כפוחדת, הסתתרה, קול תפילת המואזין בכפר הערבי מבשר כי מתקרב הבוקר.החברה בתנועת העבודה ההולכת יד ביד עם החבר דרך כל היסורים והסבל של כבוש העבודה ושל התאחזות בקרקע איננה נפרדת ממנו גם במלחמה ובהגנה. בתוקף דורשות עכשיו החברות במשקים הקבוציים את חלקן בהגנה, במסירת הנפש, בקדוש העם והארץ. מיום תל-חי עד ליל רמת-הכובש נמשכת השרשרת הזאת של מסירות וגבורה אשר לאשה העבריה הגאולה.
חיה פרוינד נצטרפה אל שורת הקדושות והטהורות שרה ציז'יק, דבורה דרכלר וחברותיהן.
''דבר''
21
