י. בנקובר: כאשר הספדנו אמש באספת הנבחרים את 68 הרוגי המאורעות לא ידענו, כי כעבור כמה שעות נספיד שתי אחיות רחמניות וגם אותך, חייה'לה. כל יום כשפותחים את העתון, מחפשים מה ברמת-הכובש. והנה סוף סוף השיגו הרוצחים את זממם. נפל הקרבן הראשון בהגנת רמת-הכובש. אין בכוחנו להביע את הצער והזעם שבלבותינו למראה ההפקרות השוררת בארץ וחוסר השליטה של הממשלה. נהרגים צעירים, זקנים וילדים, אך מתי תקוטע היד המרצחת? הנחמה היחידה שיש לנו, לחברי רמת-הכובש בימים אלה, שנוכל לעשות את רמת-הכובש המבודדת. זו הנמצאת על אם הדרך לשלושה כפרים ערבים, ללא כביש וללא קשר עם ישוב עברי, משק עברי גדול בעל יכולת משקית, ארגונית וחברתית גדולה.
ישראל ספיר: הכרתיך חיה'לה עוד מימי הכשרה וידעתי את מסירותך הרבה למשק. אין מלים לבטא את אשר קרה לנו. תמיד בקשת ונינו לך תפקידים אחראים. בבואך לארץ לא הסתפקת בישיבה בכפר-סבא, אלא דרשת שיעבירוך לרמה. כמה אושרת כשנשלחת לשמירה.
הנה מסרת הכל - את חייך.
י. טבנקין: אנו צריכים להתרגל לחיות אחרת ולמות אחרת מאשר במשך אלפים שנה. יוסף טרומפלדור אמר '' טוב למות בעד ארצנו''. אלפים למדו זאת. אם יש בעד מה למות אפשר להגיד כי טוב למות. למדנו וכבשנו דבר מה. בראשית אספת הנבחרים אמש הזכירו את הנרצחים, ובאמצע - שתי אחיות ולבסוף אותך, חיה'לה. וכל זה היינו צריכים לשמוע במשך ערב אחד. אין זה קרבן אחרון. זאת ידעה גם חיה'לה. על זאת לחמה יחד עם יתר החברות עוד בחודש השני של המאורעות. בעל כרחנו נהיה גבורים. התנהגות השלטונות וההשתוללות הפראית של הרוצחים יעשו את שלהם.
הקצין צ'יז'יק העיר על הסכנה הרבה לקהל גדול כזה להימצא במקום הקבורה - פינה גבוהה בפרדס שמעבר לדרך רמת-הכובש - ומשום כך קצרו החברים בדבריהם.
תוך דומיה אלמת התפזר הקהל הרב לאהלי הקבוצים ולמושבה.
20
