מפי חברים,הוריה וידידים:
שושנה היתה ''בעלת הבית'' שלנו. כולנו נשמענו לה. עצותיה ודרכי חייה שמשו לנו קו. בה ראינו את כל חיי הארץ החדשה ואת חיינו אנו. כאשר עניני הפרנסה לא היו בסדר בבית,ואף היא לא יכלה להביא את חלקה, לא קדרו פניה. אמצה את רוחנו והכריחה אותנו להאמין, כי עוד ימים טובים צפויים לנו.

רק זמן קצר היתה אתנו בכפר-סבא, וכל תושבי המקום לא ישכחוה, את הילדה התמה, הזכה, כשהיא עוברת ברחוב, בשמלתה הלבנה עם מטפחת כחולה לראשה, או סרט שחור לצמתה. צנועה ושקטה היתה, בעבודה ובחברה, בבית וברחוב. התמסרה באהבה לעבודה החקלאית, אם כי אך זה עלתה ארצה מן העיירה הגלותית.

מדי ראותנו אותה, את שושנה הנחמדה, היינו מעלים לפנינו את אותו חרוז משירו של שניאור:

37