זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

פרק שני

בחור עמל למען ציון ממרחקים

שנתים ימים למדתי תורה בישיבת פולוצק. הרב קבלני בסבר פנים יפות וכך האיר את פניו אלי במשך כל הזמן שהסתופפתי בצלו. בנין מיוחד לא היה לישיבה. הרב וראשי-הישיבה היו מרצים את שיעוריהם לפני הבחורים בבנת המדרש של חסידי קופוסט (ענף של החסידות החב''דית). לשם חזרה על השיעורים ולהכנה לקראת השיעורים הבאים היו הבחורים מתפזרים קבוצות-קבוצות ולומדים בבתי-המדרשות השונים שבעיר. בכל בית -מדרש היה ממונה מטעם ראש-הישיבה אחד הבחורים המעולים לכזור לחבריו הנחשלים, לענות על שאךותיהם ולהסביר להם את המקומות הקשים בתלמוד לכשיפינו אליו.

אני קבעתי לי מקום ב''בית-המדרש הליובאוויצ'י הקטו'' (היה בעיר עוד בית-מדרש של חסידי ליובאוויץ', שנקרא ''הגדול''). שם ישבתי ולמדתי ברוב שעות היום (חוץ מזמני התפילה, השיעורים וההליכות לאכול) וגם כמה שעות בערב. הואיל ותפיסתי היתה טובה, לא הייתי נזקק לעזרת הבחור הממונה והספקתי להכין את שיעורי בפחות מהשעות הרבות שהיה עלי לשבת בבית-המדרש. בשאר הזמן השתמשתי לקריאת ספרי השכלה וספרות חדשה, שקבלתי בהשאלה בקביעות מהספריה של בית מסחר הספרים ''האחים פניגשטיין''. מובן, שבבית-המדרש לא ראו בעין יפה הכנסת ספרים ''פסולים'' לתוכו. כדי לחסוך צער ורוגז מיהודים טובים הסתרתי מפניהם את ספר הקריאה בתוך הגמרא. מקום ישיבתי היה ליד כותל המזרח, ממול לפתח הכניסה. את הגמרא הפתוחה החזקתי על כוננית משופעת (''שטאנדער'' בעברי-טייטש, רהיט מיוחד לשימוש בבית-מדרשות להחזיק על גגו המשופע סידור לתפילה או גמרא ללימוד) ובתוך הגמרא - ספר מאותם הספרים של האחים פינגשטיין. כשראיתי

20

זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא