| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
פרק עשירילבנות ולנטועהאגודה בשם ''לבנותולנטוע'', שנטלה על עצמה לפני עשרות שנים להקים ישוב עברי על אדמת כפר-סבא, נתפרקה אחרי קיום קצר, כמסופר למעלה. אך שמה של האגודה, שנלקח מפסוק שבספר ירמיהו פרק א', נשאר מרחף באויר המקום. אחרי שני החורבנות שבאו על כפרנו, שימש השם סיסמה ממריצה ומעודדת, הודות לרוח זאת נתעלה כפרנו הנדח למרכז ישובי חשוב בשרון הדרומי.אחרי פרעות 1921 לא היה החורבן כה יסודי כמו אחרי המלחמה. הנטיעות שהספקנו לרפא ולהשלים אחרי המלחמה כמעט שלא נפגעו, כי המון פרוע ומופקר המשתולל ימים אחדים לא היה יכול לבצע מלאכת-הרס כה יסודית, כמו צבא סדיר וסוללות תותחים במשך כמה חדשים. בכל זאת שוב הופסקה רציפות החיים בכפר-סבא. אין פלא, שהיאוש ניסה לחדור ללבבות ולהניא אותנו מלנסות לבנות כפר אחד שלש פעמים ולהשקיע בכל פעם מרץ-בראשית חדש וכספים חדשים, ביחוד אחרי שכל אחד מותיקי המקום הסתגל לאיזו פרנסה בפתח-תקוה. אך איתנה היתה בריתנו עם האדמה, עם אדמתנו, ועל אף כל התלאות והפגעים לא יכלנו להנתק ממנה. אמנם ישבנו בפתח-תקוה, אבל חדר אחדהיה שם, שנחשב כאדמת כפר-סבא, מקום מושב הועד של כפרנו. הועד הזה, ששמר את ספרי האחוזה ואת השקידה לקימום ההריסןת, שימש הכרזה מתמדת לאמר: כפר-סבא קום יקום על אף כל מזימות השטן ויהיה ישוב לשם ולתפארת! אחרי שקוט הארץ מהמהומות, ואני אז אזרח כפר-סבא ותושב פתח-תקוה, הטיל עלי הועד שלנו (חבריו היו: פרץ פסקל, בנימין יהלום ופנחס מאירי) לגשת לסדר מחדש את ספרי-האחוזה של מושבתנו, כדי לקיים את הקשר בין האדמה ובין בעליה. 156
|