| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
כשהגענו לבית-חולים אמר, שהכל תלוי בטיפול שאקבל. אם רעיתי רוצה מוכן הוא להרשות לה להיות אתי כל הזמן יומם ולילה. מובן שהיא רצתה, וכך טיפלה בי במסירות שאין דוגמתה, עד כי כעבור שבועיים חדל החום לגמרי, אלא שעוד לא היה בי כח אפילו לדבר מלים אחדות. אחרי שבועיים נוספים הוטב מצבי עד כדי כך, שהד''ר יפה כבר ראה לאפשרי להוציאני מבית-החולים, על מנת שאנוח עוד זמן מה, אך בשום פנים לא בחדרה! כבר ידענו, כי לכפר סבא אי אפשר לחזור, משום שאין שם אף חדר אחד שלם. לכן הסיעוני בשכיבה בעגלה לפתח-תקוה. התישבנו זמנית. אחרי שהחלמתי התחלתי יחד עם שאר בני כפרי לטכס עצות ולגשת לפעולות כדי לקומם את כפר-סבא מהריסותיה. פרק תשיעיהתנערות וחורבן חדשאחרי המלחמה נשאר במקום הכפר שבנינו בעמל רב, תל-חרבות. עצי השקדים והאקליפטוס, היו גדועים ברובם. הוטל עלינו להתחיל את הכל שוב מבראשית. נוסף על הדאגות הפרטיות של כל אחד ואחד היו עלינו גם דאגות הכלל: לקומם מחדש את הארגון הצבורי של המושבה כפר-סבא ואת הבטחון בזכות הבעלות של אדמותיה. לשם כך הרי צריך לפתוח ולנהל את ספרי האחוזה של המושבה.בתקופת המלחמה, כאשר ג'מל פחה האשים את היהודים בנסיון להקמת ממלכה בתוך ממלכה הוכרחנו לבער ולהסתיר את כל הסימנים של ''ממלכתיות במחתרת''. בראש וראשונה העלמנו את ספרי האחוזה. כל המסמכים והתרשימים בנוגע לבעלות ולשעבודים נקבר בפרדסו של מר שלמה שטמפר בפתח-תקוה. 146
|