אחד הגורמים החשובים ביותר, שסייעו בחדירתו של הפועל העברי למושבה, היה הארגון הקיבוצי של העליה החלוצית בראשית העליה הרביעית. ראשון לקיבוצי תעלית הרביעית (ב-1925) היה ''תכובש'', שקראו לו אז ''פלוגת הכובש''. תחנתו הראשונה בארץ היתה בפתח-תקווה ומשם עבר לכפר-סבא - ראשון תקיבוצים במקום.
בסוף שנת 1926 התרכז הקיבוץ כולו בכפר-סבא. הוקם צריף ובן שלושה חדרים ומטבח. שכר העבודה בנטיעת פרדסים היה 17.5 גרוש ליום לפועל ו-15 גרוש לפועלת - המחיר הגבוה ביותר תמורת עבודה חקלאית בארץ אולם חיש מהר עמדו חברי הקיבוץ ושאר הפועלים, שמספרם הגיע ליותר מ-100, לפני מצב של חוסר עבודה, שנבע בחלקו מהעסקת פועלים ערבים בפרדסים. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים, כלכלה ירודה, מקלחת חסרת גג, מים קרים בקיץ ובחורף וגדלה העזיבה. בסוף 1927 נותרו בפלוגה רק 33 חברים וחברות. אף-על-פי כן היה הקיבוץ מרכז החיים הציבוריים של הפועלים בכפר-סבא.
מצב-הרוח השתפר עם הקמת המאפיה של הפלוגה. אחד החברים גבל לבנים מחמרה ואחר בנה את התנור. לישת הבצק נעשתה בתוך האוהל, בין שתי מיטות. המאפיה הפכה לענף המצדיק את קיומו, והעיקר - סוף סוף היה לחם לשובע לכולם. הפועלים הבודדים במושבה היו, כמובן הלקוחות העיקריים.
בתום השנה השניה התרכז הקיבוץ על שטח קרקע בקצה המזרחי של תמושבה והחלת תנופת בניה נרחבת - שלושה צריפים ובית אחד. הקיבוץ נעשה
407