כו. השחרור
שני ימים אחרי כפור שמענו כל הלילה יריות חזקות והתקפה שארכה זמן רב, אבל היינו כבר רגילים לדברים שכאלה, ובפרט מרחוק המקום לא השפיע עלינו הדבר. ורק האופטימים שבנו אמרו ''הננו נגאלים!'' בבוקר נראה אוירון-אנגלי על שמינו, ופתאום הננו שומעיפם מצד הים יריות תותחים והפצצות נופלות סביב המושבה, ואחדים נפלו גם בתוך המושבה והחריבו בית אחד. לאשרנו לא נמצאו בו שתי משפחות המהגרים שגרו בו,שהיו כ-15 נפשות, ואיש לא נפצע ולא הוזק כךך אף אחד. אבל הפחד תקפנו. הנה אמרנו החזית נתקרבה כבר עד הנה, והננו נמצאים עוד הפעם בקו האש. אחרי שעה בערך התחלנו לראות אנשי-צבא טורקים שבים מצד החזית עם סוסיהם בלי סדר, באופן שראינום כשברחו מעזה. הבינונו שזה לא לחנם, אבל כל אנשי הצבא והאופיצירים הטורקים וכן הגרמנים יושבים להם במנוחה כאלו לא קרה דבר.אני המשכתי את חלוקת התמיכה, והמסכנים שבאו לקבלה ורואים שהנני עצב, משתדלים לנחמני: ''ה' קליונר, היום נושע!' הננו הולכים הביתה, ותחת הצער שהצטערת עבורנו תראה בנחמתנו, תכנס לביתו של
71
