כשנודע למפקד - שתמיד עמד בחוץ, וראה כל מה שעושים - שהעגלות האלה הלכו מבלי לקחת אף נפש אחת ושלח תיכף לקרא אליו את הועד ונתן פקודה: ''שבמשך שעתים לא תשאר פרסה מכם. ומי שישאר אחרי הזמן הנועד יחשב כמרגל ואני אדון אותו על המקום: ובפרט אתם, חברי הועד, אתם צריכים תיכף ומיד לעזוב את המקום, כי כל זמן שאתם תמצאו פה ותדאגו לאנשים האלה, אז הם לא יעזבו את המקומי.

אז ראינו כי כלתה הרעה מאתו אלינו ואי אפשר היה ל ''פיסו'' כלל ומה ש''פיסנו'' אותו לפני שבוע - שכח תיכף. ובכן רגלי רצתי כשעה בין חפירות ההגנה והאהלים אחרי העגלות עד שהדבקתין, והחזרתי אותן בעמל רב לכפר-סבא, יען כי הם העגלונים לא חפצו יותר לשוב לגיא-בלהות זה, ושמחו שיצאו משם בריאים ןשלמים, ולא לקחו אותם לאנרגיה יחד עם סוסיהם כמו שקרא לעתים קרובות מאד. אבל אני לא עזבתים והכרחתי אותם לשוב ומלאנו את העגלות אנשים נשים וטף בלי חפצים, וגם את בני ביתי שמתי בתוך אחת העגלות האלה יחד עם שאר המהגרים, אבל כל חפצי נשארו הפקר, ושלחנו את העגלות המלאות מפה לפה. ואחרי שהמפקד ראה שבאמת נסעו הרבה נפשות בלי חפצים ובלבד לעזוב את המקום, אז שככה קצת חמתו. ונכנסתי אליו לבקש אותו ''שישגיח''

65