| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

אופן שהוא. אבל משם ענו לנו שאינם נותנים לעגלות להכניס מכלת לכפר-סבא. וגם אם יאפו לא יספיקו כבר, מפני שנשארו רק ימים אחדים לפסח, ובכל זאת שלחו לנו מחדרה 25 רוטל מצות יחד עם מעט חמאה, וריבה ושמן ששלחו עבור בית החולים ועבור המהגרים החלשים שקמו ממחלתם, והיינו צריכים להשתדל להחזיקם. ובחדשים האחרונים שלחו לנו תמיד דברים שכאלה, אחרי שדרשנו תמיד בכל מכתבינו, בכדי להציל את יתר הפליטה. היות ואנחנו היינו על המקום וראינו את צרת-נפשם ואת חולשתם והבינונו, שלא מפני שהיו לקקנים דרשו מהגרינו: מעט המאה, מעט ריבה, מעט דבש, שמן, קטניות, חומצה עדשים, פול וכו' וכו', ידענו שזה חסר להם לנופם החלש, הסובל תמיד מרדיפות ומפחד. והלא גם הלחם חסר להם לפעמים, והגוף המסכן הזה שרצה לחיות ולראות עוד בנחמה, דרש בכל תוקף שיחזיקו אותו. בעינינו לא היה כלל מיותר בזמן שדרשו המסכנים האלה, שרעדו מקור באין בגדים על בשרם אחרי שנקרעו ובלאו הבגדים והנעלים, ועטופי- סמרטוטים באו ודרשו מאתנו, לא בגדים, הם ידעו שבגדים לא היתה לנו האפשרות להשיג, כי המין הזה לא היה בנמצא, אלא דרשו מאתנו, מעט יין, מעט קוניאק, לחזק את הלב, ולהחזיק בחיים. אנו הבינונו להם מפני שהיו קרובים לנו, וידענו את כל מחורם ואת כל צרותיהם. הלא טעמו גם אנחנו יחד עם כלם את הצרות, ועוד יותר מכלם. אבל אחרי שכתבנו לזכרון ודרשנו מאת ועד ההגירה לשלוח לנו יין וקוניאק עבור החולים, צחקו הרןפאים עלינו. לא חסר 61