דובבו שפתי על ראש ג'מל פחה והממשלה הטוקית, שגרמו את כל הצרות הללו. ובמהירות שבתי לפ''ת ונכנסתי לבית ה' א. לב ושפכתי לפניו את כל יגוני וכן גם לבו נמס כדונג לפני אש. ובכן, מה לעשות, שואל אותי הזקן החביב. יתן לי לירות אחדות ואקנה בהן איזה שקים לחם ות''ז -ואמהיר לראש אל עין לחלק לאמללים הללו. מהרתי ובעמל רב השגתי שקים אחדים לחם, וכן תפוחי זהב, ורצתי לראש אל עין ושם חלקתי ע''פ רשימה, לחם ותפוחים ומעט כסף לכל המהגרים שמצאתי שם, ועוד באותו יום שבתי לפ''ת ומהרתי לכ''ס וגם שם מצאתי אותו דבר, רעבים-וצמאים. וכן התנהגתי בימים הראשונים הבאתי לחם ותפוחים ומעט כסף, וחלקתי, ואחרי ששבתי לפ''ת אחרי יום קשה של עבודה, ועיף ויגע מההליכות לראש אל עין ולכ''ס רגלי. אבל הרגשתי כי פחות או יותר מלאתי את חובתי, להקל את צער אחי הגולים והמעונים. ואע''פ שגם את משפחתי לא מצאתי באופן יותר טוב מאשר שאר המהגרים, התגוללנו בחדר-המכונה של הפרדס, על ריצפת-החול וכל מיני זוחלים זחלו עלינו, וכמובן לא נתנו לנו לישון בלילה, כי בכל רגע אחזה רעדה את אחד מבני משפחתי, כשאיזה לטאה או עכבר קפץ עלינו בחושך, באמצע השנה. וכשבא חג המצות, וישבנו כלנו על הארץ לעשות את ה''סדר'' ובכי פרץ מפי כלנו, והפסח נדמה לנו למין תשעה באב, ואני נחמתי אותם כי הננו עוד מאשרים, שנשארנו בפ''ת בתוך הפרדס הזה וביןם אנחנו יוצאים מתוך החרבה שלנו ומביטים על העצים ועל הטבע היפה שסביבנו ושוכחים כי גולים אנחנו. 6

6