הפגנת רצון האומה לחיות ולהחיות

למה הלכתי למשמרת? - הריני ציוני זה 30 שנה, ומיום שעמדתי על דעתי הציונית, ימד לעיני תמיד הציור של העם היושב בציון כקיבוץ הממלא את כל הפונקציות של עם. פינסקר, הרצל, אחד העם וחבריהם נתנו לי את הציור הזה. יהודים מעטים בעלי עם-קים המעסיקים עובדים נכרים רבים - דבר זה אפשר להשיגו גם בגלות. בשביל זה לא היה צורך בתנועת עם ובמפעל היסטורי.

החטא של עבודה זרה בארץ אינו חדש, ימיו כימי הישוב בא''י. וכבר צוחו רבים וכן שלמים, נלחמו וחזהו ונלחמו והצליחו רק מעט. אך אין איש מאתנו כן חורין להפטר מן המלחמה הזאת, אף כי אין לקוות, כי החטא יתם במהרה בימינו. בתולדות הישוב הוא לנו כבר כעין ''חטא קדמון''. יש שאנו משלימים לזמן מה ויש שאנו מתעוררים ונלחמים רגע. עתה התקוממנו נגד כפר-סבא, אם כי בפתח-תקוה גדול ועמוק החטא הרבה יותר. וטוב שהתקוממנו. אסור לעצום עין למראה הנגע האוכל ביסוד בניננו. אך אין די בזה. צריך להתעמק בשאלה ולבקש לה פתרונים יסודיים. צריך לרדת לשרשי הרע ולא להסתפק בקיצוץ ענפיו.

אנו חיים היום בזמן של התעוררות גדולה ולא לטובה. יש בינינו פילוג חמור, המסכן את כל עבודתנו בארץ בהווה ובעתיד. בית ישראל נעשה לשני בתים צררים זה את זה. כל אחד רואה את עצמו כולו זכאי ואת חברו כולו חייב. זהו מצב פתלוגי. אנשים המרגישים וחושבים כך הם ''חולי הצדק''. ראו, אנשים שעבדנו עמהם רק לפני חדשים אחדים, שהצגנו אותם במידה ידועה למופת, נעשו פתאום למלאכי-חבלה בעינינו. אין שם-גנאי שלא נכנה אותם בו. וכן גם להפך. הפועל העברי נעשה בעיניהם מופקר, מהרס, עוכר-ישראל, שמצוה להכריעו. צריך שנרצה להירפא מן המצב הפתלוגי הזה. וזאת תהיה תחילת הרפואה.

על ידי חיפוש וגילוי חטאים רק נגדיל את אש הגיהנום. יחסי מעמדות, כלכלה, עבודה, רכוש וכו' נעשו בימינו שאלות דמים, שכל העולם מתבוסס בהן ביסורים גדולים, ואנחנו גלגל אחד בתוך המרכבה העולמית המטורפת. גם אנחנו לא נוכל לרפא על נקלה את שברנו. אך דבר אחד צריך להיות ברור לכולנו א''י העברית לא תיבנה מתוך מלחמת אחים, כי אם מתוך שיתוף כל הכוחות היוצרים. אמנם, יש כוחות שמרובה בהם יסוד הקדושה וכנגדם כוחות שמרובה בהם יסוד הטומאה, ורצוננו שהראשונים ינצחו, אבל בחיים ובהיסטוריה לא תמיד הנצחון הוא על צד הטהורים. עם היותנו כולנו אנשי חלום, אנשי משאות נפש, הנה בעסקנו בעשייה ובבנין עלינו להתחשב עם כל הגורמים הפועלים בארצנו, לצרף גורם לגורם, כדי שהעשייה תהיה מרובה יותר. עלינו לשאוף להסכמיות, לאידיאה ולהרגשה של הסכם, אם אי אפשר עדייו שנבוא לידי הסכמים ממש.

ומפני זה הלכתי אל המשמרת. המשמרת היא בשבילי בעיקר מחאה כנגד אלה שאינם רוצים בהסכם. ברגע זה יש אכרים רבים החושבים שיוכלו לנצח את הפועל העברי ולהשפילו, ואינם רוצים לבוא לידי הסכם עם עיקר חיינו, עם ריבוינו בארץ, עם מילוי על הפונקציות של עם חי - על כן עלינו לעמוד על המשמר עד שייעקר מלבם יצר הנצחון הרע.

אולם גם אנו צריכים להיות נכונים לעבודה משותפת, להסכם של כבוד הדדי. עלינו להכשיר את עצמנו הכשרה נפשית לכך. ואז תהיה גם המשמרת בעךת כוח מוסרי רב, יהיה בה מרצון עם, שאינו יודע שחוק וקלות-ראש.המשמרת לא באה לעליב, להבזות ולהשניא, כי אם להפגין בצער ובכבוד ראש שקט את רצון האומה לחיות ולהחיות להגביר את יסוד הקדושה על יסוד הטומאה.

משמרת כזו כבוד היא לעומדים בה.