הקטיף הפך לעבודת-החורף העיקרית באזורי ההדרים. מר יעקב כהן ז'ל (משמאל), אחד הפרדסנים בכפר-סבא, עוסק עם פועליו בפרדס בעבודת-הקטיף.

ימי פרעות 1921 עברו והעקשנים שבמתנחלים בכפר-סבא גמרו אומר לחזור אל מושבתם, שנחרבה כליל על-ידי הפורעים הערביים מן הסביבה. מבין התושבים הקודמים חזרו אחדים, אולם אליהם הצטרפו מתיישבים חדשים, שהוותיקים הפרישו להם חלוקת-קרקע. בעזרת הלוואות מאת וועד-הצירים חזרו המתיישבים ובנו את הריסות- המושבה, השתקעו בה, הקימו רפתות, התחילו עוסקים בגידולי-שדה ונוטעים מחדש את כרמי-השקדים שנעקרו.

ב-1922 הגיע מספר התושבים בכפר-סבא ל-100 נפש. והנה עברו שנים אחדות וגל-העליה החדש הביא התפתחות גם לכפר-סבא. למושבה בה זרם של פועלים, שהתחילו לבנות את חייהם במושבה בתנאים קשים. היו ימים שלא נמצא לפועלים לחם לאכילה ומשהביאו לחם ודג מלוח למושבה היתה זו להם מעין ארוחת-חג. באו גם יהודים בעלי-הון מארצות-אירופה, קנו קרקעות בסביבת המושבה ונטעו בה פרדסים. הפרדסים מהווין עתה את מקור-המחיה העיקרי במושבה, שנותן עבודה לפועלים רבים.

בשנת 1925 התחילו מתפתחים גם היישובים בסביבתה של כפר-סבא והמושבה הפכה לאם לגוש של יישובים. המתיישבים ביישובי הסביבה היו למעשה פועלים, שעבדו תחילה בכפר-סבא והתיישבו בשכונותה. עבודתם העיקרית היתה בפרדסים ובמשתלות. ועם אלה התחילו באים לכפר-סבא ותוקעים בה יתד גופים חלוצים צעירים, שמגמתם היתה התיישבות חקלאית והקמת שיתופי. ''הכובש'' ל''ג'', ''המלס'', קבוצות אלה של פועלים מזרמים שונים, הקימו את מחנותיהם בגבולות המושבה. היו אלה שנות התרחבות והתעצמות למושבה, שהפכה ליישובי-קבע גדול, מרכז לסביבתו.

אבל, כמו בימי ראשיתה, היתה דאגת הבטחון אחת הדאגות העיקריות של כפר-סבא ואנשי המושבה הקדישו מזמנים יותר ויותר לענייני הבטחון. ובעוד כפר-סבא מרחיבה גבולים, נוטעת פרדסים, קולטת מתיישבים ופועלים - פרצו מאורעות שנת 1929. וכך, בעצם ימי הגידול וההתרחבות - החלו מתגלים הקשיים, שליוו את היישוב דרך מאורעות-הדמים של 1936, דרך ימי המאבק והמלחמה עד לקום המדינה העברית.