עלינו אל המושבה מטולה, שנוסדה על-ידי הברון, שהושיב בה - באמצעות הפקידות, כמובן - בני אכרים ופועלים ותיקים מהמושבות הישנות. כאן שהינו ימים אחדים כדי לבקר את הסביבה היפה. בקרנו את מפל-המים ''התנור'' ואת מקורות הירדן בפאניאס ובחצביה ואת מערת פאניאס המוזכרת גם בספרותנו העתיקה. ממקדש האליל שעל פתח המערה, שאחד מנחלי הירדן יוצאי ממנה, לא נשארו אלא הריסות וחורבות. גם ממצודת הצלבנים שעל ההר שממעל לה, - בקושי רב ובהסתכנות טיפסנו ועלינו עליו, - לא נשארו אלא חורבות. כן, זהו סוף בניני השליטים הזרים הנועצים את צפרניהם בארצנו. המראות הנהדרים של החרמון, רכסי הלבנון, עמק הירדן, אגם סומכי, ים כנרת והרי הגליל והגולן, הרהיבו את עינינו מעל ראש הר המצודה הצלבנית. למענם כדאי וכדאי היה לטרוח ולטפס ולעלות.

חזרנו למטולה. נחנו ימים אחדים. אחר שכרנו ''מקאר'' (יהודי ספרדי, נוהג בפרדות. להובלת נוסעים וחפציהם) ושתי פרדות ךרכיבה, כלומר: לרכיבת שנים מהחבורה בהתחלפות, בעת שהאחרים הולכים ברגל. יצאנו בבוקר השכם , לפני עלות השחר, ירדנו לבקעת נהר ליטאני, הגענו לגבול מחוז הלבנון. פקיד טורקי בדק את התעודות והרשה לנו להמשיך בדרכנו. עברנו הרים ובקעות. לפנות ערב הגענו לצידון שעל חוף הים. היא עיר יפהלמדי, מוקפת גנות ופרדסים. סרנו למלון יפה ונקי בן שתי קומות, מסודר כמעט בסדר אירופאי. אחרי לינת לילה המשכנו את דרכנו לבירות בדיליזא'נס מיוחד (עגלה קלה מחופה בד ורתומה לשני סוסים) ששכרנו לנו על פני כביש טוב ונוח בין ההרים ובין הים. לאורך הדרך היו נטועים

59