הטעימה הראשונה בספר חדיש עוררה בי תיאבון להמשיך ולקרוא ספרים מסוג זה. בעיירתנו היתה ספריה צבןרית רוסית על שם פושקין, וכך צץ בי הרעיון בדבר הנחיצות בספריה להשאלת ספרים עבריים. מאחר שהצבור לא סיפק את הצורך הזה, פניתי לעזרת היזמה הפרטית. מוכר-הספרים שבעירנו, ר' אליהו היה עושה סחורה בספרי-שימוש דתיים, בהתאם לדרישת הלקוחות ולצרכיהם. אל ר' אליהו זה פניתי בהצעה, שמבתי מסחר הספרים שבווארשה ובווילנה, שהוא מקבל מהם את סחורתו הרגילה, יזמין בשבילי ספרים מהסוג החדיש לקריאה ואני אשלם לו שכר חדשי. ןמה לא יעשה יהודי למען הפרנסה? ד' אליהו נאות להצעתי ומקץ חודש קבל בשבילי שלשה ספרים: ''התועה בדרכי החיים'' של פרץ סמולנסקין, ט צבוע'' ו''אשמת שומרון'' של מאפו. הנפלתי על הספרים כמזה-רעב על ככר לחם. בהיותו עסוק יומם בלימודים ב''חדר'', הוכרחתי להקדיש לקריאת הספרים הללו את לילותי. לא פעם התעורר אבי בלילה ובראותו אותי שעודני שקוע בקריאת ה''טריפה פסול'' כיבה את המנורה וגער בי שאשכב לישון. אחרי שנרדם קמתי והדלקתי שוב את המנורה והמשכתי לקרוא. בשעות הפנאי ביום, ובעיקר בשבתות הייתי מסתתר מפני הפרעות על עלית הגג ומשקיע עצמי בקריאה.

כדי להבטיח את הרציפות בהבאת ח''ספרים'' שידלתי את חברי, שגם הם ירשמו בקוראים קבועים בשכר ב''ספריה הנודדת'' של ר' אליהו, והודות לכך לא פסק שפע הספרים, וחיבתי אליהם גדלה והלכה. ומה גדלה שמחתי כשנודע לי, כי אצל אחד

17