''צרות'' באו עלינו גם בשל מכירת הפרי. כמה פרדסנים נאלצו, בשל מצבם הכספי המסובך, למכור את יבולם לסוחרים ערביים על מנת שהם יקטפוהו ויובילוהו למקום שירצו וישאירו אחריהם עצים נקיים ומוכנים לקראת הפריחה החדשה. מכירות אלו גרמו גם הן לפרצות בעבודה העברית. אמנם היתה קיימת עצה, שבשעת המכירה יתנה המוכר עם הקונה הערבי שעליו להזמין את כל הפועלים לקטיפה ולאריזה וכו' אך ורק מלשכת העבודה המקומית, אבל הקונים הערבים לא הסכימו לכך משני טעמים: ראשית בשל ההפרש הגדול בין שכר העבודה של הפועל העברי והפועל הערבי - הזול. ושנית - לסוחר ערבי הקונה בפרדסים רבים של יהודים וערבים, פרי מעל העץ, יש לו חבורת פועלים קבועה, שהוא עובר עמה מפרדס לפרדס במשך כל העונה, ואין ביכלתו לבטל את פועליו באמצע העונה.

כנגדד התנקשות זו בעבודה העברית לא הסתפקו עוד במשמרת שקטה. הפעם יצאו פועלים ( מהמעטים שלא הסתדרו בעבודות בנין בעיר) למשמר ממשית ופעילה מאד. הם מנעו בכח את שכירי הערבי, קונה הפרי, להוציא את הפרי מקנת-כספו מן הפרדס. מעשה זה סיכן את מעמדם החמרי של כמה מהפרדסנים,

165