אלה היו פגעים יוצאים מהכלל, שנוספו על הצרות הרגילות והן: יוקר החיים,חוסר אפשרות להביא צרכי מזון בדרך הים, חסימת דרכי המכירה והאכספורט של יבול שקדינו, נגישות, סחיטות, שלמונים וגניבות מוגברות בכרמינו מאין אפשרות
131
| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
נשים ובכל מיני סחורות אחרות, שאין להן שום שייכות למלחמה. אימתי אפשר לגזול מתושבים בעלי רמת-חיים אנושית כל-שהיא ומוגנים עד עתה על-ידי הקונסולים, אם לא בשעת-חרום? אמנם את תעלת סואץ לא כבשם לא חדרו, אך לנו לא היה פתחון-פה לתבוע מהם חזרה את כל הרכוש שהחרימו לצרכי הקיבולת שלא עמדו בה... ומה גם שהם לא הודו בכשלונם והמשיכו את המלחמה. אחר-כך נתנו את עיניהם גם ברכושנו הקרקעי. הואיל והאדמה רשומה על שם נרסיס לוון, נתין צרפת האויבת, בא צו להחרים את יבול השקדים ולהעבירו לטול-כרם, לפקודת מושל הנפה, בסמכות מפקח על רכוש האויב...בענין זה היתה ערבוביה. במחוז ירושלים נאמר בפירוש, שהפקודה חלה רק על רכוש הנוצרים נתיני האויב ולא על רכוש שיהודים עותומניים מחזיקים בו, אף כי רשום הוא על שם נתין אויב. אך בפלך בירות חלה הפקודה על כל רכוש אויב בל הפליה בין דת לדת. הואיל וכפר-סבא היה שייך לנפת טול-כרם שבמחוז שכם אשר בוואליה של בירות, אמרו השלטונות לעקל את השקדים מאדמת הצרפתי מר נרסיס לוון, על מנת לברר אתו את החשבון אחרי המלחמה... . הרבינו בהשתדלויות מקומיות באמצעות ידידנו ראש עירית טול-כרם. בענין זה נסע שמה גם מר בנימין ימלום, אף כי היה נתין בריטי והיה צפוי למעצר ולגירוש. ההשתדלות העיקרית נעשתה על-ידי מר בריל, פקיד יק''א, שנסע בענין זה לדמשק אל המצביא ג'מאל פחה וקיבל ממנו המלצה אל הוואלי הבירותי, שישתדל במיניסטריון-הכספים בדבר שחרור הרכוש המוחזק בידי היהודים העותומניים מהתקנות שהוטלו על רכוש האויב. אלה היו פגעים יוצאים מהכלל, שנוספו על הצרות הרגילות והן: יוקר החיים,חוסר אפשרות להביא צרכי מזון בדרך הים, חסימת דרכי המכירה והאכספורט של יבול שקדינו, נגישות, סחיטות, שלמונים וגניבות מוגברות בכרמינו מאין אפשרות 131
|
|