white dot


ניצני תעשיה

בפרוץ מלחמת העולם השניה, החמיר מאד מצב הפרדסנות בארץ וסכנת חורבן היתה מאיימת על ענף חשוב זה. חלק מהפרדסים הוזנח על-לדי בעליהם מחוסר אמצעים לעבדם. התחילו לחפש דרכים חדשות כיצד לנצל את פרי-ההדר לצרכים שונים ולאפשר לפרדסנים להתקיים עד עבור זעם. בעונת 1942/43 הוקמו בכפר-סבא שני בתי-חרושת למיצי הדר ''פריכוז'', של האחים סבירסקי ו''מיצארון'' של אהרוני. שני בתי-החרושת התפתחו והתרחבו. בידי שני בתי-החרושת לעבד במשך העונה 5000-4000 טונות פרי-הדר, שהן 300-250 טונות מיץ מרוכז ולהעסיק 130-120 פועלים ופועלות במשך שלושה-ארבעה חדשים.

אחד הקשיים שבהם התלבטו שני בתי-החרושת היה עונת העבודה הקצרה.

קשה היה למצוא פועלים מנוסים לעונה קצרה. בשנה זו הועבר לכאן גם מפעל לעיבוד צמר, שהיה משותף ל''המשביר המרכזי '' ולאגודת הנוקדים והוא העסיק 24 פועלים ופועלות בשתי משמרות, תוצרת המפעל היתה 70-60 קילוגרם חוטים ביום.

המשקים יכלו לקבל את החוטים תמורת הצמר בו במקום ולא לחכות לעיבודו. הגיזברים ועובדות המחסנים ב-80 משקים נתכנסו בכפר-סבא ודנו בבעיה כיצד להחדיר בציבור את הכרת הצורך בשימוש בצמר מקומי, הודגמו מיני תוצרת סריגה, נערכה תערוכת מוצגים מצמר מקומי והיא הפתיעה אף את המצויים בענף. המוסדות המקומיים מסרו לרשות המפעל שטחים מהמגרשים הציבוריים להקמת בנייני בית-החרושת ולשיכון 30 פועלים, חיילים משוחררים, שעבדו במפעל זה בתל-אביב. המועצה המקומית סללה כביש בתוך שטח התעשיה.

נסיונות אלה, היו גורם חשוב בהתפתחותה של המושבה. המועצה המקומית הושיטה עזרה לכל בעל תעשיה, שהיה מוכן לפתח פעולה תעשייתית במושבה.

כן הוקמו כמה מפעלים פרטיים וקואופרטיביים לתעשיית עץ וחמרי בניין.

חתירה מתמדת לקיום מפעלי חרושת

המשברים בארץ ובחו''ל הוכיחו, כי אין לבנות משק בריא על קוניונקטורה של ענף מסויים, וענף הפרדסנות בארץ אישר את הדבר. במגמה זו חתרו לבסס את קיום המושבה על מקורות פרנסה מגוונים : חקלאות לענפיה, בניין, שירותים ותעשיה.

בשלושת התחומים הראשונים נשאו המאמצים פרי ונתנו דחיפה עצומה

372


| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא