ביום הזכרון ליד האנדרטה לחללים בני כפר-סבא

המגן השונות. ברכוש ובנפש נרתמה המושבה למאמץ המלחמתי. 4,000 לירות מס בטחון הטילה המועצה המקומית על תושביה והוא נגבה תוך שלושה חדשים לארגון החזית הכלכלית. נוסף על כך שילמו התושבים את ''מס ההגנה'', שהוכרז על ידי מועצת העם. כל חברי ועדת הבטחון והמועצה המקומית העמידו עצמם לרשות פעולה זו. לפי הוראות שלטונות ''ההגנה'' ובהדרכת מהנדסיה הותקנו קווי עמדות, גדרי תיל וחפירות לאורך כל הגבול. העבודה, שנעשתה בקדחתנות (גם בשבתות), והשמירה על העמדות יומם וליל, תבעו כוחות עבודה למכביר. תוך עמידה על המשמר נפרצו הגבולות. שלוש פעמים הועתקו הקווים ונבנו קווים חדשים, גם בשטח האוייב. אמצעי הזהירות שננקטו חייבו עקירת שטחי פרדסים, ואלפי ימי עבודה הושקעו בעבודות אלו.

אותות ראשונים

בחנןוכה תש''ח נפלה פסיה לב בדרך לירושלים. סימן מובהק להחמרת המצב שימשה גם עזיבת הפועלים הערבים את פרדסי היהודים, שעיבדום שנים רבות. הפסקת התנועה בין יפו, קלקיליה וטול-כרם, שהתנהלה כרגיל דרך כפר-סבא, אף היא בישרה רעות. התנפלויות הערבים לבשו פה ושם צורה של התקפה צבאית מאורגנת. נעשה נסיון לנתק את רמת-הכובש ואת בית-המידרש על-שם ברל כצנלסון. גברו ההסתנניות והגישושים של אנשי קומנדו ערבים בנסיון למצוא מקומות תורפה לחדירה אל הישובים העבריים בשרון. ומשנכבשה ביר-עדס בידי אנשי הכנופיות והצבא העיראקי השתלט על כל האיזור המרכזי של המשולש, שימש הדבר חיזוק להשערותיהם של המומחים הצבאיים מנבאי השחורות, כי מכאן תיפתח הרעה וכאן תהיה החזית המרכזית.

המושבה על סף פינוי

300