| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

עתון השקפה

עתון השקפה ''ואיזו מושבה עברית יפה היתה כפר-סבא יכולה להיות ! אדמתה פוריה, מימיה טובים ואקלימה משובח, היא נמצאת כחמישה רגעים מדרך המלך רק שעות אחדות מיפו, כמעט באמצע הדרך בין פתח-תקווה לחדרה, סביבה אפשר לקנות, כפי שאומרים, כ-60,000 דונאם אדמה, ובזה הרבה אדמת זריעה, אפשר להרחיב גבולותיה עד הים, יש מקום להושיב מאות משפחות, שיתפרנסו בכבוד. ורק בהתרשלותנו אנן עוזבים את המקום הנכבד הזה.''

דב סקיבין סיפר, כי אליהו מונצ'יק התגלגל זמן ממושך בכפר-סבא עם העובדים האחרים באכסניה הקשה שבחדר המשותף. והנה קמה לו צרה : היבלית שנשארה אחרי החריש העמוק החלה מתפשטת ומזיקה לנטיעות. היה צורך בידיים עובדות, כדי להציל את הכרם.

מונצ'יק התעקש לעבד את כרמו דווקא בעבודה עברית - ופועלים אין, נסע לפתח-תקווה ודרש מלשכת העבודה פועלים עבריים, לא נמצאו פועלים שיסכימו לוותר על הנוחות היחסית שבפתח-תקווה ולצאת אל הישימון, סקיבין מספר, כי הוא התחנן לפני מנהלי הלשכה לתת לו פועלים לבל יוכרח להזניח את כרמו, אך הם ענו לו :

''אדרבה, טוב שהזנחה זו תשמש מופת ותעמולה בעד עבודה עברית, שנוכל להכריז, כי חבר משלנו ויתר על התנחלות מסודרת ובלבד שלא יעבור על מצוות עבודה עברית''. מנהלי הלשכה השיגו את מבוקשם, מונצ''יק החזיר לדודו מרגלית את המתנה שקיבל ונכנס לעבוד במערכת ''הפועל הצעיר'',

''גם אותי תקפו באסיפת 'הפועל הצעיר' על שאני מעביד פועלים ערביים וויתרתי על חברותי ב'הפועל הצעיר' '', מסיים סקיבין.

בכתבה שהופיעה בעתון ''השקפה'' ביום י''א בניסן תרס''ו (1906) מסופר :

''זה כשנה וחצי שקנו אחינו יקירי פתח-תקווה את נחלת כפר-סבא מחברת הישוב במחיר מצער ובתנאים קלים, הנחלה הזאת, המחזקת בקרבה יותר מ- 7,000 דונאם, היתה שממה ונעזבה זה כעשר שנים, חברות שונות התעסקו בה, אך אף אחת מהן לא ידעה איך להקימה ולהחיותה. עד שבאו אחינו בני פתח-תקווה וגאלוה מידי האחרונים ובעמל ידיהם ובחריצות נפלאה עשוה באמת להתפאר. העמידו את הנחלה הזאת על בסיס נכון ונתנו בה רוח חיים, רוח מושבה עברית שתהיה לכבודנו ולתפארתנו. עוד בשנה הראשונה חילקו את הנחלה בין בעליה יסיימו מצרי כל אחד ואחד, הן במפה כללית והן בספר האחוזה אשר לכל חבר יחבר לבד. והקציבו מקום מושב ל- 6 חברים וגודל כל מגרש עשרה דונאם, כן

27