"כשהחלו בשיקום כפר-סבא בשלישית עברנו שוב לגור בה. בשנת 1926 החליט אבא שעלינו להתיישב בכפר-סבא ולהתחיל הכל מבראשית. ומספר אחי אפרים על אפיזודה עם אבא :

"יום אחד לקח אבא מדודי את עגלתו רתומה לפרד אחד ואמר לאפרים : ,בוא עמי לכפר-סבא החדשה ותראה במו עיניך - אחוות אחים שוררת בין המתיישבים החדשים. איכרים ופועלים מבלים יחד, מתאספים בערבים, מנגנים בגיטרות ושרים שירים'. כשהגיעו בדרכם לוואדי אחד התעקש הפרד ולא רצה לעברו, ואפרים אמר לאבא : ,אתה רואה ? אפילו הפרד אינו רוצה ללכת לכפר-סבא '

"בכל זאת הצליח אבא לשכנע את המשפחה וב-1926 עברנו לגור כאן. "אמא ז"ל המשיכה במסורת של בית-אמה, שהיה בית פתוח לאורחים, בלי הבדל מעמד.

"יצחק בן-צבי, שהיה פועל במשק אבי, חלה במלריה קשה. הורי אספוהו לביתם ואמא טיפלה בו. הדירה שבה גרו כללה שני חדרים : חדר אוכל וחדר שינה אחד. ברפת היו כמה פרות חולבות. בגן מאחורי הבית היו כל מיני ירקות וכמה עשרות תרנגולות הסתובבו בחצר. אוכל לא היה חסר. בן-צבי היה ישו בלילה בחדר האוכל וביום במיטתה של אמא".

106