עם הספר

מה מעט אנו יודעים על עברנו. עם אבדן החירות המדינית אבדה גם חירותה של ההיסטוריוגרפיה היהודית. שום שלטון לא טיפח את זכרוננו ההיסטורי. אדרבה, כמעט כל שלטון מחק, שרף, החריב, דן לכליה. עינינו הרואות עתה מה מלחמות, גירושים וגזירות עושים לנכסי-תרבות. ןהללו הלא היו מנת גורלנו תמיד, ושנות השלוה לא היו אלא הפסקות קטנות, כל הליכה מגולה אל גולה השמידה את נושאי הזכרון הלאומי, עקרה מסורות היסטוריות, הפרידה משפחות, ניתקה קשרים, החריבה נכסי-חומר ונכנסי-רוח. מה יודעים יתומי-פרעות על מה שקדם להם? מה נשמר ממסורת-משפחה אצל ילדי פליטים? ומה רבים האוצרות אשר צללו בנשיה עם האברים שנכרתו מגוף ישראל! ויש רק להתפלא על כך שניצל מה שניצל ונשתמר מה שנשתמר.

גדול כוחה של שכחה והשכחה בהיסטוריה העברית. הרבה שמדות עושים, הרבה מוקד עושה, הרבהמורא-עריצים עושה, והרבה גורל-מנוצחים עושה. ומה שלא השיגה זרועה הארוכה של הצנזורה החיצונית הדביקה הצנזורה הפנימית. האם הגיעה לידינו שורה אחת מספרות הקנאים? גילויי הגבורה העברית שלא זכו לנצחון נדונו למחיקה. גורל-מנוצחים! יכול היה ילד יהודי להגות בשמשון ובגדעון, בדוד ובגבוריו, בגבורות ש''ספר הישר'', אך אפילו גבורת החשמונאים המתקוממים לא זכתה להאצר ולהשמר בספר עברי מקורי וזכרה נצטמצם בשמועות מקוטעות ונתגלגל בנס פך השמן. וכל גבורה שלאחר החורבן, כל נסיון לפרוק שעבוד-גלויות, כל הקרבנות העצומים של לוחמים עזי-נפש שלא השלימו עם מלכות הזדון - נדחו מן הזכרון, צומקו

ט