ראש העיריה זאב גלר ומפקד היחידה בראש מצעד צה''ל אחרי כיבוש קלקיליה
ראש העיריה זאב גלר ומפקד היחידה בראש מצעד צה''ל אחרי כיבוש קלקיליה
הבנייו נכבש באבידות מעטות. בבניין עצמו נמצאו כמה משפחות וצריך היה לפנותו ורק לאחר שהוברר שלא נותר איש בבניין החלו החבלנים, שהביאו למקום שתי טונות חומר נפץ, בפיצוץ המבצר. מטוס סיור גילה שיירה של 15 מכוניות של הלגיון מתקרבת מכיוון שכם. כוח חסימה שלנו גרם אבידות כבידות לשיירה וכ-25 מאנשיה נהרגו. אולם משניתנה לחסימה הפקודה לסגת, נתגלו קשיים מרובים, בגלל האש הכבדה מצד הכוח הירדני. אחד הזחל''מים נתקע בדרך וצריך היה לחלצו עם הפצועים שבו.
אריק שרון הגדיר את הפשיטה כפעולת-שיא מבחינת היקפה, קשייה וכושר הלחימה שנתגלה בה. הוא סיפר, שבלב מפקדי הצנחנים היתה, לפני הפעולה, הרגשה כבדה, שנבעה מן השינויים שחלו בתכנית ובעיקר מאי-תפיסת מוצב צופין, שאילו נכבש קודם לכן לפי התכנית המקורית, אפשר היה למנוע אבידות. אולם , על אף הסיבוכים בוצעה המשימה בשלימות ובהצלחה.
בדרך חזרה סר המפקד לתחנת איסוף הפצועים ושם ביקש ממנו הרופא לזהות את אחד ההרוגים. בהרימו את השמיכה זיהה מיד את ירמי המזוקן (ירמיהו בורדנוב). ירמי כבר לא היה בשירות, אבל משהריח ריח אבק-שריפה הצטרף לפעולה כמתנדב. אומץ לבו היה לשם דבר. קצין אחר, אמנון פרמונט, בן כפר-סבא, היה אף הוא בין הנופלים על כיבוש מבצר המשטרה, אותו הבניין שנבנה בידי אביו, פועל בניין בכפר-סבא. שני קצינים צעירים נפלו תון כדי ויכוח על דרך חילוץ החסימה.
תושבי קלקיליה מיהרו לשכוח את הביקורים של הצנחנים בעיירתם והמשיכו בפעולות איבה - כלפי כפר-סבא ורמת-הכובש. ואז בא ליל קלקיליה השלישי בספטמבר 1965 . היה זה ליל משאבות המים ובו פוצצו כל 11 משאבות המים שבפרדסי קלקיליה. גם הפעם בוצעה הפעולה ללא קרבנות. '' הלילה הזה אנו באים לאות אזהרה '' נאמר בכרוזים שפורסמו ברחובות קלקיליה, ''אם לא ישרור שקט על אדמתנו לא ישרור שקט על אדמתכם''. הכרוז הסתיים בהבעת תקווה, כי צה''ל ''לא ייאלץ לשוב לקלקיליה באמצעי ענישה חריפים יותר''.
303