ראשי העיר, הרבנים ונציגי ''יד לבנים'' בתהלוכת יום הזכרון
גבול, וכוחות עבר-הירדן ישבו במרחק של לא יותר מארבעה קילומטרים ממנה, השמועות בדבר פתיחת חזית שניה על-ידי כוחותינו לכיוון המשולש הערבי התגברו שוב, האחראים לבטחון הישוב לא ישכחו את ליל החרדות, שבו נצטוו על-ידי השלטונות הצבאיים להתכונן תוך שעות ספורות לפינוי חלקי של המושבה, תוך שלוש שעות הוכנו כל האזורים ורוכזו כל האמצעים הדרושים.
רשימת החללים והפצועים גדלה והלכה והשירות הרפואי הופעל יומם ולילה על-ידי הרופאים וחברות מגן-דוד-אדום. משרדי המועצה המקומית ומוסדות אחרים במושבה שימשו תחנות עזרה ראשונה. המכונית המשוריינת נפגעה בפגז בכפר-סבא הערבית והמכונית לשירות רפואי אף היא הועלתה באש, לאחר שנפגעה ליד המדרשה על-שם ברל כצנלסון.
ההתנדבות גברה והלכה. חברות ארגוני נשים במושבה עשו ימים כלילות בהכנת כריכים וארוחות חמות, שסופקו שלוש פעמים ביום לחפירות ולעמדות, המטבחים שהוקמו למשרה זו הפכו למעין בית-תמחוי גדול לחייל ולאיש המגן.
עם חתימת הסכמי שביתת-הנשק נשמו תושבי כפר-סבא, ככל תושבי הארץ, לרווחה יקיוו, שמעתה יוכלו לחיות את חייהם בשקט במדינתם העצמאית ולהמשיך בעבודתם ובגידול ילדיהם. אולם, המציאות היתה, כידוע, אחרת.
301