יחיאל מיכל פינס

יחיאל מיכל פינס נולד בכ"ג בתשרי תר''ד (1843) בבראזיכא, עיירה בפלך גרודנו שברוסיה. אביו נח פינס היה יהודי בר-אוריין ואדם עשיר והיה נותן לבניו גם חינוך תורני וגם השכלה כללית. יחיאל מיכל פינס למד גרמנית ונמשך אחרי הספרות הגרמנית. הוא קרא גם ספרי השכלה עבריים.

הוא התחתן בעודו צעיר עם בתו של שמריה לוריא, שעלה לארץ בשנת תקצ''ג, (1833) וחזר לרוסיה לאחר שאיבד כאן את כל ממונו. חותנו, שהיה ספק לצבא התורכי, העניק לפינס מטבעות זהב תורכיות, ופינס שמר עליהן. "כאילן הגיד לי לבי'', כתב, "שעתיד אני לקבוע דירתי בארץ-ישראל".

בעידן צעיר נעשה פינס לאחד מראשי המדברים בספרות העברית הפי- בליציסטית. הוא נלחם נגד הדורשים תיקונים בדת והתווכח בהתלהבות ובעוז עם י. ל. גורדון ומ. ל. לילינבלום, אולם גם גינה את האדוקים בנושנות, שאינם מכירים את הצרכים המשתנים של התקופה החדשה. הוא תקף בחריפות את המתבוללים, המפרידים את הדת מהלאומיות היהודית, אבל רב גם עם הלאומיים, שאינם מכירים בדת כסימן הלאומיות היהודית. בהתנגדו לתיקונים בדת, דרש תיקונים בחיים היהודיים החברתיים והכלכליים. הטיף לעבודת אדמה ולמלאכה והצטיין בהטפתו לסובלנות, ואמנם נהג בעצמו במידת הסובלנות, התרועע עם חפשיים בדת, כמו אליעזר בן-יהודה, והיה ידיד נאמן לאנשי ביל''ו, שהיו חפשיים ו"פטורים'' ממצוות.

בשנת 1874. מלאו לסר משה מונטיפיורי 90 שנה. הוקמה קרן בשם 'מזכרת משה'! ומטרתה, כפי שקבע הקול הקורא שהוצא בייסודה, היתה : "הטבת מצב אחינו בני ישראל יושבי ארץ הקדושה על-ידי עבודת אדמה, לימוד מלאכה וחרושת המעשה, ושליחת יד במסחר וקניין ועל-ידי בניין בתי מעון לאחינו בני ישראל בארץ הקודש, החפצים להחיות נפשם מיגיע כפיהם ומואסים בלחם עצלות וכלכלה על-ידי אחרים".

בא' בחשון תרל''ז (1876) נבחר יחיאל מיכל פינס להיות המנהל של הקרן "מזכרת משה'' בירושלים. בעתונים של חובבי-ציון, ''המגיד'' ו''והלבנון", נתקבל המינוי הזה בשמחה וי. מ. פינס צויין כ איש דגול מרבבה, אשר בו תלכנה התורה והחכמה,

30