חברי ''ההגנה'' בדרכם לשמירה

למזלו של הישוב חלפו מאורעות 1929 בכפר-סבא בחרדה בלבד. ערבייהאיזור לא השתתפו בפרעות והישובים העבריים לא הועמדו במבחן. אמצעי ההגנה שנבקטן בעצם פרוץ המאורעות כללו הבאת כמות ניכרת של ברזל לצורך הכנת כידונים, שהוכנו במהירות מירבית בנפחיה, קלשונים רבים וכן גרזנים של קצבים. הגברים התרכזו כולם בבניין הקולנוע (כיום מחסן ''תנובה'') ושורה ארוכה של עגלות הועמדה במצב הכן לשם העברת הנשים והילדים לעין-חי. לקבוצת ''ההגנה'' שבאה מעין-חי היו חמישה רובים בלבד.

בגבור הסכנה להתקרבותם של הפורעים למושבה התקשרו אנשי המקום עם השלטונות והם הורו לשלוח למקום שני שוטרים ערבים. הללו התבצרו מאחורי מספר שקים ממולאים בחול על הבניין הגביה ביותר במושבה, הוא ביתן של אהרונוביץ.

הרגעים הקשים ביותר שעברו על המושבה היו כאשר אל התושבים, המרוכזים בבית הקולנוע, התקרב לפתע, במכוניתו ההדורת, סלים אפנדי, שגר בשכנות קרובה ביותר למושבה (מעבר לחומת הבטון של בית-הקברות). הוא לא נכנס לשיחה עם איש ורק קרא מרחוק : ''סופכם קרב ובאו או תימלטו על נפשכם''.

חיים כרם, שהיה אחד מן המפקדים האזוריים מספר על מאורעות 1929 : חרף כל המאמצים שעשינו לקדם ולהגביר כוננותנו ההגנתית, נוכחנו דעת,מיד עם פרוץ המאורעות, עד מה אנו דלים. באופן טבעי נטל החרמוני על עצמו את הפיקוד על המושבה וקבע את מטהו בקרבת ועד המושבה. כשהוא עומד בקשר מתמיד ם זוסיה ממגדיאל ועם ישראל מהרצליה, גיבש החרמןני מסגרת מינימאלית לכוננות. וכיוון שהיה עסוק בכך, נשארתי לבדי בשטח. נוסף לתפקידי השמירה הרגילים, הטילו עלי להרחיב את מסגרת הסיורים, כדי לדעת את המתרחש גם בסביבה היותר רחוקה.

''בהגיע אלינו השמועות הראשונות על המאורעות יצאתי לחירבת-עזון ומשם המשכתי בשביל המוליך לעזון דרך קלקיליה והגעתי עד גבולות הכפר. מאחר שלא גיליתי שום תנועה חשןודה, חזותי מערבה, עברתי בקרבת הכפרים מסקה וטירה ודרומה, דרך קלמניה, גן-השרון, לכפר-סבא שאליה הגעתי לפנות ערב. להפתעתי מצאתי, שבמושבה החלו מרכזים את הנשים ןהילדים בבניין הקולנוע למשך כל הלילה, מחשש להתנפלות מצד קלקיליה. האנשים היו כה מתוחים וחרדים עד שראיתי שאין טעם לנסות ולספר להם שאני בא מקירבת קלקיליה,

282