קולונל י. ג'. וולאס קבע בדו''ח ''כפר-סבא אינה ניתנת להגנה''
במאמרו הנלהב של משה סמילנסקי על ההגנה, שהתפרסם ב''העולם'' בלונדון לאחר המאורעות (לפני כן התנגד לה), כתב, כי הישוב נכנס לתקופה שההגנה העצמית תתפוס בה מקום בראש. הוא ניתח את מהלך ההתגוננות ביפו ובפתח-תקויה ובא למסקנה, כי כפר-סבא ועין-חי לא חרבו רק משום שהם כפרים קטנים, שהרי תל-חי וכפר-גלעדי קטנים אף הם, אך ידעו להגן על עצמן, אלא מפני שחסרה להם יד מארגנת מנוסה והכנה מוקדמת. ואמנם, השפעתם של מאורעות מאי 1921 על התפתחות ארגון ''ההגנה'' היתה גדולה ובעיות בטחון הישוב והגנתו הועלו על סדר יומם של המוסדות העליונים ושל התנועה הציונית. כתוצאה מכך התגבשה כבר בראשית 1923 תכנית ארצית של ''ההגנה'', שהתבססה בעיקר על ''ארגזי נשק חתומים'', שהיו מצויים במרבית המושבות.
בסוף 1922, בגבור הסימנים להתארגנותה של ''ההגנה'' ולאחר משא-ומתן ממושך בין ההנהלה הציונית והוועד הלאומי לבין שלטונות המנדט, החליטה הממשלה המנדטורית על הכנסת תכנית הגנה לכמה מהמושבות העבריות בארץ ובהן גם המושבה כפר-סבא.
הממשלה סברה, שבדרך זו יעלה בידיה לחסל או לבלום את ההתארגנות האקטיבית של היהודים נגד הפורעים הערבים. התכנית, שהוגדרה בסודית, עובדה על-ידי קצינים בריטים בשיתוף עם ש. טולקובסקי, שהיה חבר הוועדה היהודית שפעלה מטעם המוסדות הלאומיים. בתזכיר, המלווה את התכנית, ציין הכותב קולונל י. ג'. וואלאס :
• ''כל תושבי המקום (כפר-סבא) עזבו במאי 1921 וכל הבתים נהרסו או נשרפו. במקום ישנה רק משפחה אחת בת 7 נפשות - 2 גברים, אשה אחת ו-4 ילדים (הכוונה כנראה למשפחת נורדשטיין).
• '' כל השאר ברחו (לא נאמר מדוע) לישוב השכן עין-חי.
280