תזכיר ועד חמושבה לנציב חעליון אחר פרעות מאי 1921

''איסר גולדברג שעלה מקיוב ופתח בית-מרקחת בכפר-סבא, בא אצלי, וכיוון שמצוי הייתי בסביבה ערבית וידידים רבים לי ביניהם, ביקש ממני לחקור ולגלות את הגונבים ואת הגניבה.

''התחלתי מסייר בשטח ומבקש לברר פרטים, אך אנשי הסביבה הערבים נמנעו מלשוחח אודות היריות והמשאבה שנגנבה מפרדס יהודי. גם המשטרה חקרה ולא העלתה דבר וסגרה את התיק.

''עברו כמה שבועות מאז המקרה ובאתי אל ידידי עומאר סלאח לבקרו בפרדסו המצוי ליד קלקיליה. ניסיתי לדובבו - ולשווא. דודו של עומאר סלאח, עורך-הדין עבד אל-לטיף ביק, היה מכהן כראש הוועד הערבי העליון, ולפיכך סברתי, כי שתיקתו של ידידי עומאר יש לה כסות לאומנית שמקורה בדודו. תשובתו החוזרת לשאלתי היתה ; ,אל תשאלני, ידידי אבו-יצחק, בעניין המשאבה הגנובה. אינני יודע דבר ... מובטחני שידידותנו לא תיפגע בשל כך'.

''באחד הביקןרים החלטתי לומר לו את מחשבתי בדברים נוקבים : ,יא אחי, עומאר ידידי, אל תישא לי כעס אם אומר לך בפניך, שאין פיך ולבך שווים. את פרטי הגניבה אתה יודע, אלא שיש סיבה נכבדה, שבגללה אינך יכול, או שאינך רוצה, לגליתה באזני', עומאר היה מופתע, אך לא העלים ממני כי מחשבתי היתה נכונה. 'שוב לבקרני מחר, אבו יצחק', אמר, 'ובלי להתחייב בפניך, אפשר שאעזור לך, אך בתנאי אחד והוא, שאינך מזכיר את שמי בשום מקרה'. הבטחתי לו זאת על דברתי,

''למחרת, כאשר חזרתי לבקר את ידידי עומאר, מצאתיו ממתין לי. הוליד אותי ולחש באזני : 'ממתין לך איש, זה הצולע ברגלו. שמו עבד אל-כרים; עובד בפרדסי. לך עמו. ואני בכך סילקתי לך חוב ידיד'. קרבתי אל האיש, שהיה מביט בי כל אותה עת, ומיד פנה ונבלע בפתח אחד מחדרי הבית, מרמז לי לבוא אחריו. 'אם לא ידעת, אני עבד אל-כרים, מבית אישרם. ואני גם שותף לגונבים את המשאבה מפרדסי היהודים ... יחד עם ארבעת בניו של חאג' עבדאללה אל-חאפז, מנכבדיה ומעשיריה של קלקיליה. עומאר סלח הבטיחני שלא יאונה לי כל רע אם אגלה לך את הפרטים. האם אתה מבטיח ?' מיהרתי להבטיחו ולהרגיעו והוא המשיך לספר : ,הייו חמישה גונבים. ארבעת האחרים היו זקוקים למשאבה, שהתקלקלה בפררסם ... הבטיחו לי את שכרי ולא קיימו את הבטחתם. את המשאבה העברנו בשתי עגלות, עד שפגשנו שוטרים ליד נבי-ימין וקרב יריות

278