דבר ,תל אביב, יום ששי, כ"ג כסלו תרצ"ה. 30 בנובמבר 1934

מאסר המוני של פועלים דורשי עבודה בכפר-סבא

אסירי המשמרת עבדו עבודת פרך וסבלי עלבונות במאסר עם גנבים, רוצחים ואנשי כנופיות, ראשיהם גולחו והם אולצו לשבת שלוש פעמים ביום ישיבת קריסה ולעסוק בניקוי בורות השופכין. משיצאו סוף-סוף לחפשי נתקבלו בשמחה ובהתלהבות על-ידי ציבור הפועלים והאזרחים הנאמנים לעבודה העברית.

בישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות (מיום 7.34 .30) אמר דוד רמז : המערכה הזאת אשר אנו עומדים בה במושבות ובערים, שמה הכולל הוא כפר-סבא, עליה נדבר מחר כעל פרק גדול, רבת-מאמצים ורב כשלונות בחיי ההסתדרות בתקופה זו'',

לאחר מאורעות תרצ''ו (1936), כאשר הפועלים הערבים עזבו את הפרדסים, התנהל דיון רציני בשתי ישיבות של המועצה המקומית בשאלת העבודה העברית. להלן קטעים מפרוטוקול הישיבה :

א. רפופורט (החקלאים) : פותח את הוויכוח בטענה, שהמשרד הקבלני דרש אצלו בעד קטיף 21 מיל לתיבה ואצל אחד המועמדים לעבודה ערבית רק 16 מיל. זאת לא דרך. יחד עם המחשבה לתיקון המצב בעבודה עברית יש צורך לחשוב על תיקון המצב בפרדסנות בכדי שנוכל לספק עבודה. בעיית העבודה הערבית התחילה עוד בשנת 1924 . אין רצון לעבוד בערבים. זה לא כל כך נוח ולא כל כך נאה וגם הציבור מתנגד. הבעיה היא ההפרשים הגדולים במחירים. יש צורך לחפש אמצעים כדי לעזור לפרדסנות, כי גם עבודה ערבית לא תעזור להם. כבר רואים פרדסים יבשים. איו קונים לפרדסים. אם יפסיקו את עיבוד הפרדסים זה לא יגביר את העבודה.

''א. גילדשמידש (החקלאים) : הוא בעד עבודה עברית ב-99.9 אחוז, מתנגד לעבודה ערבית ב-100 אחוז, המצב הוא, שאין מעבדים בכלל, או שמעבדים בערבים. יש לדאוג לשמירה על המשק שהוא לאומי. כל תושבי המושבה צריכים להשתתף בקיומה של העבודה העברית, כשם שהיא זקוקה לפועלים החיים במושבה, כן עליה לתמוך במשק הלאומי אשר נותן עבודה לאנשים במקום. המועצה המקומית התחייבה לעשות ולפעול באופן מוסרי. מציע לבחור בוועדה שתעבד הצעה קונקרטית ולהטיל על בעלי הבתים מס מתאים לטובת קרן זו.

'' ב. מינקובסקי :בכפר-סבא היתה נהוגה העבודה העברית ב-100 אחוז במשך שנתיים. עתה חל שינוי. נמצא קומץ אנשים מאנשי הוועדה החקלאית שמרדו

190