בהגיע המאסריס לשיאם, הצטרפו אף הם למערכה והשתתפו במשמרות, עד שלבסוף עזבה הקבוצה את המושבה.

פועלים ''לאומיים'' ו''לא-לאומיים ''

היו גם איכרים שהשתכנעו בסופו של דבר בצורך בעבודה מאורגנת, משה דרויאן מספר :

''ב- 1932 בהיותי יושב-ראש הוועד החקלאי במקום, הייתי בין המתנגדים להקמת לשכת עבודה ותמכתי בהכנסת 25 פועלי בית''ר וחמישה פועלים תימנים מחוץ ללשכה, המשטרה הבריטית עמדה לצידנו והיו מאסרים, מכות והתנגשויות,

''לבסוף הוחלט על בוררות בין הצדדים, כבורר יחיד נבחר יהושע חנקין.

נציגי הפועלים היו דוד בן-גוריון ונטע הרפז, נציגי החקלאים היו משה סבירסקי, אהרונוביץ ואני,

''בן-גוריון ניתח את הבעיה וטען, כי אין ציונות ללא פועלים עבריים מאורגנים. השבתי לו מה שהשבתי ואז קם בן-גוריון על רגליו וקרא בכעס : ,בור, עם הארץ בשאלת בניין הארץ, הוא זה החושב, שהגשמת הציונות על-ידי בן-גוריון בתל-אביב, היא אחרת מאשר על-ידי פועלי כפר-סבא', ואחר עזב בהפגנתיות את הישיבה,

''פסק-הדין של יהושע חנקין היה, כי הפועלים שנקלטו בעבודה יישארו בה, אולם בעתיד לא תורשה העסקת פועלים מחוץ למסגרת לשכת העבודה,

'' כעבור זמן הבנתי, כי צדק בן-גוריון וכי בניין הארץ לא יתגשם בלי ארגון

184