על כספי הפיצויים בסך 2,000 לי''מ, ששתי המושבות קיבלו מהקנס שהוטל על הפורעים הערבים, אמר : ''אמת שאי-אפשר לעשות כלום בסכום זה, לא בתים, לא פרות ולא מכשירים, אבל הם נתנו בלי התחייבות. השאלה היא אם נשתמש בכסף זה לצרכי שיקום. יש אומרים שכן ויש אומרים שלא. המושל אמר בפירוש שזה לא יפריע לכם לעשות צעדים ולדרוש סכומים נוספים גם להבא' ..

המיור ויינרייט הודיע באותה אסיפה, שהוחלט להשאיר גם להבא את התחנה של המשטרה המיוחדת, אולם השוטרים עצמם יוצאו ויינתן נשק לפי מספר המתיישבים שבמקום.

באותה אסיפה הוחלט לפנות לממשלה, שתשאיל חמישה אוהלים בשביל היוצאים לשקם את כפר-סבא.

על שובם של המתיישבים מספרת מתתיה רייכמן :

''בפתח-תקווה נשארנו למעלה משנה. חיינו שם בעוני וחלמנו על פיצויים - מי יודע לאן היינו מגיעים. כשקיבלנו את ההלוואות שוב היינו בין הראשונים אשר מיהרו לשוב אל המקום השמם, ושוב התחילה פרשת חבלי יצירה חדשים.

''החלה עבודה עיקשת. קיבלנו שוטרים אחדים למשמרת וביניהם קורפוראל יהודי. יום שמחה וששון היה לנו כאשר נתברר כי ההנהלה הציונית עומדת לסדר לנו הספקת מים מתוקנת. מים יזרמו לנו ממש מברזים. היש נהדר מזה ? אבל מורה, שוחט ורב - כל אלה עדיין חסרו לנו. כיצד למשוך מתיישבים חדשים לכפר-סבא ? שאלה זו ניקרה במוחנו בלי הפוגות.

''סוף-סוף הוצע להקצות 100 דונאם מאדמת כפר-סבא, לחלקם לעשרה מגרשים ולתתם חינם אין כסף למתיישבים חדשים אשר יבואו להשתקע במושבה, ההצעה נתקבלה ובשבועות מעטים נוספו לנו עשר משפחות חדשות, ביניהן גם שוחט וגם מורה.

''מורה כבר יש לנו, אך בית-ספר, מה יהיה עליו ?

''כשנאספו תריסר ילדים וילדות בדירתו הפרטית של המורה, פקד עליהם לחזור הביתה ולבקש מן האבות שקים, קרשים ומסמרים, כדי לבנות בית-ספר. כשחזרו הילדים מצויידים בכל אלה הוליכם המורה אל החורשה הקרובה ושם עמדו יחד לבנות ולהקים לעצמם אוהל-תורה בין עצי היער הרענן והמוצל, ילדים וציפורים צפצפו והגו יחדיו. האוויר היה צח ונעים, ריח חריף של אקליפטוסים. השמש שזרה קרני אור ביו הענפים ביד נדיבה ורחבה.

145