,;ימים אחדים לפני מאורעות 1921 , כאשר רק גמרנו לשקם את כיתנו מחדש, הבאתי לכאן את אשתי, את בתי רבקה ואת כבני יהושע, כדי שיראו את אשר הספקנו להקים מחדש, אולם לא זכינו להיכנס ולגור כדירה, כי בו בערב פגשו בי כמה ערבים מהכפר הערבי קלקיליה וסיפרו לי, שפרצו מאורעות דמים בין הערבים ליהודים וכי הם סבורים, שכך ייעשה גם בכפר-סבא. כידידים הציעו לי לעבור לכפרם ולחסות בצילם.
''על הקשרים הטובים שהיו לי עם ערביי הסביבה יעידו שתי אפיזודות מני רבות.
''פעם, בין הערביים, בהיותי בדרד לפתח-תקווה לאחר ששה ימי עבודה, הרגשתי כשני ערבים רעולי-פנים ההולכים בעקבותי. כאשר השיגוני איימו עלי בנשק ודרשו את כספי. מסרתי להם את הלירה היחידה שהיתה עמי, אך כאשר התקרבו אלי וזיהו אותי אמרו לי: ,אתה, זטלי ?' (כך כינו אותי בערבית). כאשר אמרתי להם שאני הוא, הושיט אחד מהם ידו עם הלירה ואמר : ,קח את כספך ולך לשלום'.
''כאחד הטיולים של בית-הספר העממי הראשון של המושבה בכפר הערבי ג'לג'וליה (בקרבת קלקיליה) איים נער ערבי בסכין על בני יהושע. במקרה נזדמנו למקום כמה ערבים שהכירו אותי והם הפליאו מכותיהם בנער הערבי וגערו בו : ,איך אתה מעז להרים יד על בנו של זטלי ?' ''.
לפי הדין-וחשבון על הפרעות, שנשלח מטעם ממשלת המנדט הבריטית אל הפרלמנט הבריטי על יסוד חקירתו של השופט תומס הייקרפט היתה השתלשלות המאורעות כך :
''ביום השלישי בבוקר, 3 במאי, באו הפועלים הערבים לעבודה כדרכם יום יום. אחרי שעות אחדות שבו אל הבתים, מסרו את כלי העבודה וישובו אל כפריהם. אחד הפועלים, חסן אל-בטימיר מקלקיליה, סיפר, שאמש היתה אסיפה כללית בכפרו הוחלט להתנפל על יפו וכדרכנו לסור אל כפר-סכא. הפועלים לא
137